בחרתי בדרך ואני מפחדת ללכת

ויתרתי על דיאטות. אי אפשר לנצח איתן, לפחות אני לא מצליחה לנצח.. להחלטה הזו הגעתי דווקא אחרי שהתחלתי דיאטה נוספת, כזו שתתקן את העלייה שלי במשקל לאחר הדיאטה האחרונה. לאחר שבוע הרמתי ידיים. כוח הרצון החזיק חמישה ימים, שישה...אח"כ האוכל דיבר יותר חזק והכוח רצון הלך לישון... למחרת הפסקת הדיאטה אכלתי ואכלתי, התאוותי על בצקים כאילו לא ראיתי אותם שנה. עד שלא הרגשתי טוב פיזית ונהיה בלגן בבטן. לא יכולתי לישון. זה מה שדיאטה גורמת לי לעשות. אחרי יומיים או אחרי חצי שנה, מתישהו הזלילה הזו מגיעה. כמה ימים אני לא בדיאטה, לא מתכוננת לאחת. אוכלת מתי שבא לי מה שבא לי. לא מאביסה על עצמי, דואגת להרגיש טוב להיות שבעה ולא להיות "כבדה". להשביע את הרעב האמיתי. לפעמים מתפנקת בשוקולד או במאכלים אחרים, לא חושבת שיש עם זה בעיה. בינתיים מרגישה מצוין, אולי עליתי כאן על משהו מנצח. כולם סביבי מרימים גבה. אמש בארוחה משפחתית אצל הדודה ביומולדת לקחתי להנאתי פרוסת עוגה ולאחר זמן מה, פרוסה נוספת. אמי נעצה בי מבט, הסתכלתי והמשכתי לאכול. כל הסובבים אותי אינם מאמינם בדרך כזו, בדרך אחרת, שאוהבת את הגוף ולא נלחמת בו. אהיה צבועה אם אגיד שאני מרוצה ממשקלי וממראה גופי אבל איני מוכנה להעניש את עצמי יותר עם דיאטות. מה עשיתי שלא מגיע לי לאכול כמו בנאדם נורמלי? למרות שיש גל אירועים קרובים-ימי הולדת, חתונות, החתונה שלי....כאלה שבדר"כ הייתי יוצאת מגדרי בשבילם, מתחילה ספורט ודיאטה-שחלילה אף אחד לא יחשוב עלי רעות-זה לא לאורך זמן. לא שווה לבוא לאירוע 10 ק"ג פחות (שעדיין לא יהפכו אותי לרזה) ולעטות מסכה שהכל טוב ויפה עם דיאט ספרייט ביד (יכולה להשבע שאיני זוכרת את הטעם של משקה רגיל) אז אני לא יודעת כמה אני רוצה לרזות (בעצם אני יודעת אבל זו לא המטרה העיקרית) לא מוכנה להתענות יותר....ומפחדת מהדרך הזו. לאן היא תוביל אותי? לאן אגיע? המשקל הוא לא מטרה יותר, המטרה שלי להרגיש טוב. לפני כמה ימים רציתי להוריד 30 ק"ג. עכשיו אני ארגיש מצויין גם עם 17 פחות. אז איך הולכים ללא נודע?

יש רזים שאוכלים כמה שבא להם וכמונו שמשמינים מכל ביס. זה הגנים...

אלא מרעב גופני בלבד. להם זה ברור. לנו שאנחנו לא רזות טבעית אנחנו בטוחות שאנחנו רעבות פיזית אבל זה בעצם רעב ריגשי,ולא,זה לחלוטין לא פשוט לזיהוי ולהבחנה בין שני סוגי הרעב,את ההבחנה הזאת אני לומדת כבר הרבה זמן עם בלה ואיכות החיים שלי הישתנתה פלאים .אני לא שופטת את עצמי ולא כועסת על עצמי ,אלא אוהבת ומקבלת את עצמי(וגם את זה למדתי בעזרת בלה) ואני אוכלת לרוב באכילה פיזית ולא ריגשית ומאד רגועה. אם עד הטיפול הייתי כל הזמן רעבה ואכלת כל הזמן(ויש לזה אישור דיאטטי-לאכל כל שעתיים וחצי-שלוש )היתחלתי לאכל בבוקר מוקדם ואכלתי עד הערב היום אני מתחילה לאכל בזמן שאני רעבה ולא בשעה שהדיאטנית קבעה לי(אני גם לא הולכת לשרותים בזמן שמישהו חיצוני לי קבע לי..)לרוב השעה הזאת היא בין 11 ל12 בבוקר אבל לפעמים קצת קודם,והיום זה היה בערך ב1 בצהרים(כי אתמול הייתי בערב בבית קפה ואכלתי בכיף-הבוקר לא הייתי רעבה)בקיצר כשאת לומדת להקשיב לגוף באוכל ולהקשיב לנפש ולתת לה מה שהיא זקוקה(ולא היא לא זקוקה למזון אלא לדברים אחרים כמו אהבה הבנה ללא שיפוטיות ללא כעס מנוחה,שלווה ורוגע וכו)את נהפכת לרזה טבעית וזאת דרך ארוכה ומדהימה בהצלחה

בוקר טוב דיקלה הייתי מציעה לך לערער קצת על האמונה המדכאת הזו, לערער על מה שנראה לך כ"כ ברור מאליו כמו גנים. ובמקביל, להיפתח לרעיונות חדשים ומקדמים. כשאת מעבירה את האחריות לגנים שלך, את הופכת קורבן וחסרת אונים שהרי אין בכוחך לעשות דבר. מתוך הוויה שכזו, דבר לא ישתנה באמת וחבל על המאמץ. גם אם הארתי נקודה כואבת, היא קריטית ומקווה שתשכילי להשתמש בה. בברכת יום נאה שלך לאה פינטו

הגנים אולי באמת שם, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לנצל אותם ולהשמין. אפשר להיות עם הגנים האלה ועדיין להיות רזים. דבר ראשון שאפשר לעשות הוא לוותר על הדיאטה וללמוד על הגישה. משקל הוא עניין בר שינוי ואני לא מסכימה איתך. כמו כן אפשר להגיד על כל דבר בחיים שקורה לנו "זה הגורל", "כך ה' רצה", "זה מזל רע" וכו'. אני מאמינה שהכל אפשרי ובידיים שלנו... לאה ענתה לך תשובה לעניין, תחשבי על זה.

בוקר טוב א. הליכה אל הלא נודע תמיד מסמלת משהו חדש באמת. שהרי אם היה נודע, לא היה בזה שום דבר חדש. הליכה אל הלא נודע תמיד מעוררת בנו חשש ופחד כיוון שבמקום בו "אנו לא יודעים" אנו חסרי בטחון. אנשים מצליחים לומדים ויודעים להכיל את תחושת הפחד ולצעוד לאט ובזהירות קדימה. תחושת הפחד אף יכולה להוות סמן למשהו חדש ולעורר תחושה של התרגשות. אנשים שעומדים במקום ולא יוצרים שום דבר חדש בחייהם, נותנים לפחד לנהל אותם, תוך שהם שומרים על מסגרת מוכרת, גם אם אינה הכי נוחה בעולם. נסי לקשר רגש חיובי לפחד הזה (אין מדובר בסכנת חיים, כידוע לך), הוא מלווה כל מי שיוצא לדרך חדשה. למדי להעריך אותו ולאהוב אותו על אף אי הנוחות הטבעית המתלווה לשלבי מעבר. על מנת להרגיש בטוחה יותר, את יכולה ליצור לעצמך מסגרת ליווי. אני בטוחה שאם תבקשי לצאת למסע בג'ונגל בו לא היית מעולם, תעדיפי לעשות זאת בליווי של מדריך טיולים מוסמך לג'ונגלים. את אומנם תצטרכי להכנס לג'ונגל, לצעוד בו ולחיות בו, אך יהיה מי שיכוון אותך, שיאיר לך את הדרך, שיסביר לך, שיתמוך בך, שיעזור לך להפיק את המיטב מהמסע ומעצמך. אהבתי במיוחד את המטרה שהצבת לעצמך. זוהי בעיניי מטרת-על. להרגיש טוב. כשאת מכווננת ע"פ חזון שכזה, רק דברים טובים יכולים לקרות לך. במטרה שכזו אני יכולה לשמוע אותך אומרת "עכשיו, אני!" הגיע הזמן להפסיק לרצות את האחרים תוך שאני מוותרת על עצמי (על להרגיש טוב), הגיע הזמן להפסיק לחיות ע"פ אמונות של אחרים (גם אם אימצתי אותן לחיכי), הגיע הזמן שלי להרגיש טוב. כשאנו שמים דגש על הרגשות שלנו, אנו בעצם מתחילים להטות אוזן לצרכים האמיתיים שלנו. כשהצרכים שלנו, ביולוגיים ורגשיים, מסופקים - אנו מרגישים טוב. כשהצרכים שלנו, ביולוגיים ורגשיים, מדוכאים - אנו מרגישים רע. הרגשות שלנו הם מנגנון של משוב לסיפוק עצמי. וסיפוק עצמי הופך אותנו לאנשים מאוזנים. כשהאכילה והמשקל שלנו הוא שני פרמטרים שמתאזנים באופן טבעי וללא צורך בהתעסקות טורדנית במזון, קלוריות ושאר בולשיט. א. את ממש בכיוון הנכון. זה בדיוק מה שנקרא לשנות גישה. כמובן שיש עוד מה ללמוד, להבין, לחוות ולדעת. כל זה יחשף בפנייך אט אט, היי מחוייבת למטרה העילאית שהגדרת כיוון שמשמעותה להיות נאמנה לעצמך, לדאוג לעצמך באמת. מהמקום המצוין בו את נמצאת כרגע, ממליצה לך בחום להסתייע בליווי מקצועי למען דרך פרודוקטיבית ומהנה. יישר כח בהערכה רבה שלך לאה פינטו

קראתי היום באתר וואלה! את הכתבה שלך על נזקי הדיאטה, כמה אמיתי, כמה נכון...כל כך הזדהיתי עם כל מילה. תופעת ה"אם כבר אז כבר" היא עקב האכילס של השמנים והמרזים תמידית...בצורה כזו עליתי בחצי שנה עשרות קילוגרמים. כל יום עולות לי שאלות חדשות ובעיקר דבר אחד מטריד אותי. כאנשים שהורגלנו לחשוב שדיאטה היא סטטוס קוו, כיצד ניתן לשחרר את האמונה הזו לגמרי ולא לפספס את המטרה של הגישה? למרות שהתחלתי לאכול ה-כ-ל ואני נהנית, ההגבלה הזו עדיין קיימת בראש. אתמול בעת ירי הטילים (אני מהצפון) התחלתי פתאום לאכול, בהתחלה כריך אח"כ מתוקים, אח"כ חטיף....הבנתי שאיני רעבה אבל האוכל משמש לי כמרגיע. כמובן שלא נרגעתי באמת. יש לך טיפ לתת לי איך אפשר להתחיל שינוי במחשבה ולא לעשות דיאטה מוסווית?