יש גבול ? !

שאלה לבלה: את כותבת שאין כניסה לדיאטות בארץ הרזים, מה עם גבולות ? ג ב ו ל ו ת ? האם את זה צריך שם ? ואם כן, עד כמה ?

תגדירי גבולות..

קו המבדיל בין: דבר לדבר, בין מקום למקום, בין ארץ לארץ, בין תקופה לתקופה, בין תחום לתחום. אולי גם בין אדם לאדם... (לא בטוחה...) האם הקו הזה נכנס למזוודה, לארץ הרזים ?

האם לשים גבול לאכילה, גם כשאני לא מזהה אותה כרגשית? ואיך לשים ? אם המשקל נעצר למרות התהליך, אולי אף עולה. מה זה אומר ? שלא שמתי גבולות ? שהיו גבולות ? מה הולך פה בעצם ? במסע עצמו צריך גבולות ?

ערב טוב בוגרת כולנו זקוקים לגבולות. גבולות מגדירים לנו מרחב של בטחון. למעשה, לכל דבר יש גבולות לרמות הסידן בדם יש גבולות (טווחים) ללחץ הדם שלנו יש גבולות להנאה יש גבולות וכ"ו מי קובע את הגבולות (צרים או רחבים) על איזה בסיס נקבעים הגבולות. ומה בנוגע לגמישות? כיצד היא משתלבת עם סימון הגבולות? האם יש הבדל בין גבולות טבעיים לגבולות מלאכותיים? טוב, אחרי שהתפלספנו קצת (ובכיף), נדגיש את המסר המרכזי. רק את קובעת את הגבול. והגבול הוא גבול הסיפוק, סיפוק צרכייך- הביולוגיים והמנטליים-רגשיים. כשאנו מספקים את צרכנו השונים, הם אינם מטרידים אותנו יותר. וזו מטרת התהליך כולו. כיצד תינוק יודע היכן הגבול באכילה? משסופק הצורך במלואו, הוא אינו קיים יותר, עד ההתעוררות הבאה. כשאת מדברת על גבולות באכילה, למה הכוונה? אם הכוונה היא לגבולות דיאטטיים, בואי נסתכל לנתונים בעיניים - כמה פעמים ניסית לשים גבולות לאכילה בחייך? בכמה פעמים זה נשא פרי לאורך זמן ? בכמה פעמים זה הפך להרגל? האם זה נשאר יציב בחייך? קשה לי להאמין, כיוון שככל שהדבר נוגע לצרכים ביולוגיים, אין מקום לגבולות קבועים (צרכנו משתנים). ככל שהדבר נוגע לצרכנו הרגשיים (במידה והם נענים באמצעות מזון) , השונות גדולה עוד יותר. אם המשקל עולה, זה אומר לי רק דבר אחד (במידה ואינך סובלת מתת-משקל): את אינך ערה לצרכייך ו/או אינך מזהה את צרכייך ו/או אינך מספקת את צרכייך באופן הולם. גבולות דיאטטיים לא עזרו לאף אחד להפוך לאדם רזה, וותרי עליהם ומקדי עצמך בדבר האמיתי, בך. חג חנוכה שמח ולילה טוב שלך לאה פינטו

ללאה האלוהית ! ועל כך נותר רק להודות ולומר: תודה ללא גבול. חג שמח שלך בהנאה