למה ?

למה זה קורה לי שוב ושוב ושוב. יום אחרי יום. כל היום מתנהלת מצויין עם אוכל וכשאני באה הביתה, משהו בראש אומר לי ש...אין לי מושג מה...שאני צריכה להרגע עם אוכל, שלא נורא...אתחיל ממחר. למה הדפוס הזה חוזר על עצמו ?. איזו מחשבה יש לי בראש שהורסת לי את הכל בכל יום מחדש ? יכול להיות שאינני יכולה לבד. אבל אני מנסה שוב ושוב וכל הזמן נכשלת. התיסכול הוא כל כך גדול. כי מצד אחד אני מבינה את השיטה. אבל לא מצליחה ליישם אותה !

בוקר טוב איילת זו השאלה הגדולה "למה?" - למה אני בוחרת לעשות כך, למה אני בוחרת לעשות אחרת? זו הסיבה שתהליך של פיתוח מודעות עצמית והבנת מנגנוני ההנעה שלנו חשובים כאן. פופר (פילוסוף שהתפלסף בנושאי למידה) אמר שאדם יכול להגיד על עצמו שלמד או הבין רק אם הצליח ליישם זאת בחייו, אם הלמידה הוטמעה להיות חלק אינטגרלי מאורחות חייו. לראייתי וכפי שכתבתי כאן לא פעם, תסכול רב יכול להשתחרר מאיתנו, אם פשוט נכיר בעובדה שבטוח יש משהו שלא הבנו, שיש משהו שעדיין לא חשפנו. כשאת קובעת שהבנת את השיטה, יש בך ציפיה להצליח ומכאן האכזבה שגוררת תסכול. במקום להכנס למקום של תסכול, בחני מחדש את הציפיה ואת הנחת היסוד (הבנתי הכל) שעוררה אותה. דבר נוסף שיש לציין בהקשר זה, היא האבחנה בין מודעות ליכולת ביצוע. העובדה שאני מודעת למה שעלי לעשות (במידה ואני אכן מודעת) אינה מעידה על היכולת שלי (לפחות בשלב זה, לעשות). גם תינוק או פעוט שכבר מודע לתפקיד רגליו, אינו מצליח ללכת כבר בנסיונו ראשון וגם לא השני. אבל הוא, אינו מתוסכל או מאוכזב הוא ממשיך לנסות ומפתח את היכולת אט אט. במקרה שלנו, המבוגרים, נטל נסיון העבר, חווית הכאב שבכשלון ובעיקר האמונות שלנו על עצמנו- גוררות אותנו לרגשות משתקי עשיה ותוקעי התקדמות. אם כן, מה שאני מציעה זה לוותר על התסכול וללמוד מהנסיון שאת צוברת, כשערעור על הנחת היסוד שלך בהחלט יכול להיות אחד מהם. זכרי שאכזבה היא תוצאה של ציפיחה לא ריאלית לזמן ולנסיבות הקיימות. התשובות שאת מחפשת אינן נמצאות אצלי או אצל כל אחד אחר אלא אצלך, ואצלך בלבד. לדעתי, יש לך מה ללמוד על מנת להשתמש בכלים יעילים שיאפשרו לך להתקדם. ליווי בתהליך מובנה בהחלט יכול להיות לך לעזר. מאחלת לך יום נפלא עם מינימום תסכולים ואכזבות שלך לאה פינטו