איך משקמים את מנגנון הרעב?

שלום לגולשי הפורום ולמנהלות, קראתי את ההתכתבות בין לאה והגולשת ורד מה-21/8 והשכלתי ובכל זאת, יש דברים שאני מתקשה בהם מעשית. יש ימים בהם לא ארגיש רעב שעות ארוכות ולפתע רעב מכרסם יופיע ואוכל יותר מדי. אני מרגישה "משובשת" ולאחרונה קראתי כי מנגנוני הרעב קשורים לשינה. אני סובלת כבר שנים רבות מאינסומניה וישנה 4-5 שעות בלילה. בעיה נוספת היא שבעבודה אני לא יכולה לאכול מתי שאני רעבה. לפעמים אני אוכלת צהריים שלא מתוך רעב בגלל שאני יודעת שאהיה בישיבות במשך מספר שעות ולא אוכל לאכול כשארגיש רעב. קראתי לא מזמן את ספרה של סוזי אורבך "לא עוד דיאטה - השמנה מהיבט נשי" והבנתי אך לא הפנמתי. למשל, קישרתי בין רגש/צורך מדוייק לבין אכילת מזונות מסויימים בזמן מסויים. אולם לא הצלחתי לשכנע את עצמי להפסיק לאכול כשאני שבעה. אני מתפתה לגמור את מה שיש על הצלחת. באילו דרכים אפשר לפרק תשוקה למתוק שנובעת מרעב רגשי? גם כאן נכשלתי. אני מרבה לשכוח את הגוף שלי ולא להיות מודעת אליו. לפעמים אני אוכלת בלי להרגיש, בלי לשאול שאלות, באופן אוטומטי. וגם בזמן שאני מודעת למה שאני אוכלת ולכך שהגוף שלי לא זקוק לזה עכשיו אני לא עוצרת. דיברתם על כבוד. איך רוכשים כבוד לגוף? תודה, עינת.

לעינת ! עמוד 72 - פינת ההשראה של לאה פינטו.. שיר שווה !! תהני.

יופי של פורום. אני נהנית לקרוא. "סתם" מחשבה שעלתה לי בראש: כשגברים אהבו אותי ירדתי במשקל ללא דיאטה. בלי לשים לב לאוכל או לחשוב עליו - למרות שכשאני משחזרת את זה, אכלתי הכל. אני מבינה כעת שהאהבה שקיבלתי מהם, שהיתה גם גופנית, חיברה אותי לגוף שלי ועזרה לי לאהוב אותו עד כי האוכל הוצא מהמשוואה של חיי היום יום שלי. כלל לא חשבתי עליו, על מה שאני אוכלת ועל כמויות. פשוט חייתי :-) עליי לאהוב את הגוף שלי גם ללא האהבה שלהם. עינת.