אנסה לספר משהו על קורותי בשבוע האחרון...

היי... אין לי באמת המון מה לספר, אבל חשבתי שכדאי לי להשמיע קול ולהפגין נוכחות, גם כדי לשמור על מודעות לתהליך, גם כדי להרגיש חלק מאיזו קבוצה/קהילה [וגם קצת כדי לקיים את 'הבטחתי' למירב (-: ...] להזכירכם, לפני שבוע בערך סיפרתי איך נולד תינוקי השני - הגוף שלי. אז מה שלומנו מאז? לא ממש ברור. אבל אפשר להגיד ששלווה יחסית שורה במעוננו. למעשה אין לי הרבה מושג איך מתנהלים בשיטה המוצגת בפורום. גם כי אני מניחה שאין מתכונים מדוייקים, וגם כי, אוי לבושה, לא המשכתי לקרוא בפורום מעבר למה שקראתי ונתן לי כזו השראה עצומה. אבל נראה לי שזה בסדר. נראה לי שחוסר הלחץ, חוסר המחוייבות לאיזו התנהלות שיטתית, חוסר ההתגייסות לקראת מטרה - כולם מבורכים. אני פשוט 'חיה לי מיום ליום', מנסה לשים לב מה אני אוכלת ולמה. אבל ממש לא באדיקות. ביום-יומיים הראשונים הפגנתי גילויי חיבה כלפי גופי (ליטוף קטן, נשיקה על היד), בינתיים זה עבר. שאלתי את עצמי מה בא לי לאכול. גם זה עבר. אבל אני באמת נהנית מזה שאני לא בדיאטה ולא באנטי-דיאטה. היו מעט מאד פעמים בחיי הבוגרים שהייתי במקום שאינו אחד משני אלו (ורובם היו במצבי התאהבות, שזה כמובן לא חוכמה...). אני גם אומרת לעצמי שזה בסדר איך שאני עכשיו, למרות שעסקינן במשקל עודף ממש לא מבוטל, שגם לא מוסיף ליופיי, וגם בהחלט פוגע בבריאותי. אבל אני מנסה ודי מצליחה להיות רגועה, סבלנית, אופטימית, ולא עסוקה בזה. יש לא מעט פעמים שאני אוכלת מסיבות רגשיות, אבל אני לא עושה עניין מזה, ולכן זה לא חייב להפוך לאורגיית אוכל מתמשכת, עד שהאוכל כבר לא טעים, ורק נועד להרגיע את המתח של הרגשי אשמה והחרדה, ולשרת את המרד לקראת או אחרי משטר דיאטה/בריאות כלשהו (אני חזקה בענייני בריאות אני...). אני לא עורכת 'סעודות אחרונות', ובהחלט מרגישה שתמיד או?כל לאכו?ל כל דבר, מה שמנטרל כל לחץ להספיק לפני שאסור. זה כבר שינוי מדהים! לצערי אני לא שותה כמו שצריך, כלומר שותה, אבל לא מספיק. השתיה אצלי חייבת להיות מהשכל, כי מנגנון הצמא שלי מקולקל מזה שנים. מעניין שדווקא כשאני שותה הרבה לאורך זמן (מכריחה את עצמי כמובן), יותר קל לי ויותר בא לי לשתות, בעוד שדווקא כשאני מיובשת, מאד מאד קשה לי לשתות. בטח יש לזה איזה הסבר ביולוגי. אה, קרה לי דבר מפתיע. קצת ביזארי, קצת מביך, אבל אספר בכל-זאת. אני אפילו לא זוכרת מה זה היה שהתחלתי לאכול, אבל אחרי הביס הראשון הרגשתי שממש ממש לא בא לי על זה. הפה שלי היה מלא, והרי אם אני לא יכולה שלא לאכול את כל מה שיש בצלחת, ברור לגמרי שאם יש משהו כבר בפה אז צריך לבלוע, נכון? ובכן, באופן מפתיע הרגשתי שלא מתאים לי להמשיך ללעוס ובסוף גם לבלוע את מה שזה לא היה, מזון שממש לא היה בא לגוף-נפש שלי עליו באותו רגע, ופשוט ירקתי אותו! וואו !!! נרשמו יחסים של תקשורת תקינה ושיתוף פעולה ביני ובין גופי! הייתכן?! זה קרה פעמיים, בימים שונים. לא ירקתי ממקום בולימי, בגלל קלוריות, או ממקום של אשמה כי שברתי דיאטה (לא שזה קרה לי בעבר, עד כמה שזכור לי, אבל אני יכולה לדמיין את זה קורה), אלא כי פשוט דחה אותי להישאר עם הדבר הלא רצוי הזה. זה גורם לי לחשוב כמה פעמים אכלתי מה שלא באמת רציתי או לא באמת נהניתי ממנו תוך כדי. אני מאמינה שגם בשבוע הזה היו מקרים כאלו, אבל ודאי לא חמורים. נראה לי שזה היה ממש בריא מה שקרה לי, וזה קרה מעצמו, כנראה שגם חשתי יותר בבירור את חוסר הרצון, והכי חשוב - כנראה שהוא קיבל חשיבות אצלי. איזה כיף! טוב, בסוף הארכתי מאד. הברכות למי שהגיע עד פה. אשמח להערות והארות, אם יש. בהצלחה לכל הצועדים בדרך, אני.

יוצאת לדרך הי ! ברצינות, ריגשת אותי... "סגרנו" כתבת לי בשרשור. כן, יש לי הערה קטנה לסוף פסקתך השלישית בסוגריים: את אומרת מצבי התאהבות שזה לא חוכמה... , ומה עם תינוקך השני ? (הגוף שלך), את לא חושבת שאת יכולה להתאהב בו ? האמיני לי, עם מה שקורה לי בטיפול, אני מתאהבת גם בכלבה שלי שלא סבלתי אותה הרבה שנים,(עכשיו התעוררתי בגללה ), פעם הייתי מתחרפנת מזה, היום... ברור לי שהרעש שלה העיר אותי כדי לפתוח את הפורום ולקרוא את ההודעה שלך, יש לה תפקיד.ככה אני רואה את זה. התאהבתי בבן זוגי again (אותו סבלתי קצת יותר) שהוא הגבר המושלם בעיני כעת , אני מאוהבת אפילו בכוס קפה של הבוקר, בעבודה המשעממת שלי, בבית שלי שתמיד היה נראה לי קטן וצפוף , היום הוא נראה לי ארמון, ממלכה. תראי, מאז שאני בטיפול, לא עליתי פעם אחת על המשקל אצל בלה, זה ממש לא מעניין אותי , המעגלים שנפתחים עם הטיפול הולכים ומתרחבים כל הזמן, הנה, גם אליך זה הגיע. המשקל והאוכל נמצאים במעגל הכי רחוק כי זה תפל, והמעגלים הקטנים והקרובים... מה אני אגיד לך ? זה האושר בהתגלמותו, גם הפחות טובים, אפילו הגרועים נראים פחות מסובכים. תחילטי מה שתחליטי, זה שלך. אני רק אומרת: בחודש שעבר שמתי על כף המאזניים את פול מקרטני ואת הטיפול. הטיפול ניצח... עדיף עשרות מונים שתיים וחצי פגישות מאשר הופעה של פול , הוא יתכלה, הטיפול ישאר לנצח ! שלך בהצלחה גדולה. מירב

אני מתרגשת יותר - עכשיו ברור למה "חזרה אליך האהבה אלי" בקרוב אצלי - עודד אותי מה שיוצאת לדרך חדשה כתבה. בהצלחה לכול-כול-כולנו.

בעיניי את עשית ועושה דרך מדהימה!! תמשיכי כך, וכמו שאמרת (אולי לא בדיוק במלים האלה) - אין לחץ!