שאלה למחשבה

שלום לאה ובלה היקרות. הרבה זמן שאני קוראת בפורום בעיון רב, מאוד מתרשמת ומאוד מוצאת את עצמי כאן. יש לי גם תחושה שברמה התאורטית הבנתי טוב מאוד את הגישה, למרות שהמרחק בין להבין ובין ליישם מאוד גדול. ברור לי גם שהדבר הקשה ביותר עבור אנשים שחיים את רוב חייהם הבוגרים בדיאטה הוא להשתחרר מהראש הדיאטטי. ובהקשר זה, מטרידה אותי שאלה עקרונית אחת (וכיוון ששתיכן דיאטניות קליניות השאלה יכולה להיות אפילו מאוד רלוונטית): נניח שאני הולכת לדיאטן/נית אשר בונה לי תפריט מאוד נוח.התפריט מכיל אך ורק את המאכלים האהובים עלי, לא כופה עלי לאכול דברים שאני שונאת רק בגלל שהם בריאים, הוא מותאם לשגרת חיי ואפשרויות האכילה שלי, ולא קשה מידי במובן כמות הקלוריות. אני עושה את התפריט, יורדת יפה במשקל ואפילו לא קשה לי. המחמאות לא מאחרות לבוא, טוב לי ונעים לי עם המראה שלי ובמבט לאחור אני בהחלט יכולה להגיד שזה היה שווה. כמובן - שלאחר הירידה מגיעה העלייה, ההשמנה התסכול ושוב ההגעה אל דיאטנית כזו או אחרת וחוזר חלילה. השאלה שלי היא, מדוע לטעמכן זה קורה. הרי אני עצמי ישבתי עם הדיאטנית לכתוב את התפריט, כללתי בו רק את מה שאני אוהבת, לא הרגשתי כל רעב או תסכול במהלך הדיאטה עצמה - מדוע זה נכשל? מדוע לשיטתכן כל הדיאטות נכשלות, אפילו אם הן מותאמות באופן אישי כל כך? אני מניחה (מקריאה בפורום) שהתשובה שלכן תהיה אחת משתיים - או שתאמרו לי שכל דיאטה יוצרת חסך שמתמלא ע"י זלילה או שתאמרו לי שזה לא משנה למה הן נכשלות, מספיק להסתכל אחורה ולראות שהן נכשלות על מנת לבחור בדרך אחרת. אבל התשובה הזו לא מספקת אותי. קשה לי, ברמה הרציונלית, לקבל את העובדה שמשהו שנראה כל כך פשוט והגיוני, כמו תפריט שנתפר ע"י "חייט", אינו קשה ואינו מגביל במיוחד (נותן הרבה אפשרויות בחירה כולל "חטאים" פה ושם וכו') לא מצליח לעבוד. האם כולנו פשוט שבויים בתוך מנגנון של "מים גנובים ימתקו" כלומר - רוצים כל דבר רק בגלל שהוא אסור? ואם יהיה לנו בשפע (כלומר מותר) לא נרצה? זה נשמע לי כל כך ילדותי וטיפשי. במילים אחרות - למרות שאני מרגישה בתוכי שזה נכון (כל מה שאתן אומרות, אגב) אני לא מצליחה לקבל את העובדה שאנחנו מתנהגים בצורה כל כך לא בוגרת. כאילו, כל פעם מחדש אני שואלת את עצמי - מה כל כך קשה בתפריט הזה? למה לעזאזל את שוב לא מצליחה? ואין לי תשובה. ומהמקום הזה אני חוזרת שוב לדיאטות. אני מצטערת על אורך ההודעה, פשוט נראה לי שבמובן מסויים זו שאלת המפתח שעשויה להועיל לגולשים רבים ושווה להתעכב עליה. תודה!

שלום איילת, קראתי את הפוסט שלך והבנתי שלא הבנת. כשאת אומרת שדיאטה שנעשית בעזרת דיאטן היא דבר "כל כך פשוט והגיוני..." ואת גם מתייחסת לדיאטן כ"חייט" אז ברור שלא הבנת עד הסוף. זה ברור לך והגיוני עבורך כי זה מוכר לך, כשיש בעיית משקל הולכים לדיאטן גם אם התוצאה הסופית היא כשלון והרעת המצב. אבל מה כל כך הגיוני בזה אם בוחנים את התוצאות והדרך הלא פשוטה בכלל? מה כל כך פשוט בתפריט וספירת קלוריות סזיפית? שימי לב איך את בקלות מאמצת חיים קשים וחסרי מנוח כשאת בוחרת בדרך הדיאטה. הרי כל הרעיון בדיאטה הוא שזו "חתונה קתולית", את חייבת להתמיד כל הזמן ואין לך פריוילגיה לפרוש. להקפיד על תפריט,ספורט,שקילה,רישום , לחץ,פחד,מתח ועוד רבים וטובים... איילת, שמת לב למי את קוראת "חייט"? זה נראה לך הולם ומכובד לקרוא לדיאטן שנותן לך תפריט "חייט"? את ממש מעליבה את הגוף שלך כי ה"חייט" היחידי לתזונה הוא גופך וגופך בלבד. לדיאטן שנותן תפריטים אפשר למצוא כינוי אחר כמו "סוהר" או "כלאי" כי הוא רק מסייע לך להיכנס לכלא של דיאטה שממנו אין יציאה והוא כולל עבודת פרך... סליחה על הציניות אבל כמו בדיאטה גם לי קשה לעמוד בפיתויים. איילת, עוד לא נולד האדם השמן שבעזרת דיאטה הפך לאדם רזה (בראש,בהתנהלות). מה שווה לך העבודה הקשה והמתישה שיש בדיאטה אם בסופו של יום את עדיין חושבת ומתנהלת כאדם שמן לכל דבר? תהרגי אותי אני לא מצליח להבין את הרצון שלך למצוא הגיון בכח במשטר כל כך אפל כמו דיאטה. איילת, דיאטה נכשלת כי דיאטה מנסה לפתור את בעיית ההשמנה ע"י תפריטים וכפיה על הגוף. דיאטה רואה באוכל ובגוף שלנו את מקור הבעיה. ואם גלשת בפורום ולמדת אז את בטח יודעת שהאוכל והגוף שלנו הם לא הגורמים להשמנה נכון? ואם דיאטה מנסה לפתור את הבעיה ע"י טיפול בגורמים הלא נכונים אז היא לא תצליח נכון? קראתי את הפוסט שלך שוב ושוב וזה נראה שאת ממש היית רוצה להצליח בדיאטה, שאת תהי מרוצה אם ברגע זה תקבלי דיאטה שתצליח לך ותעמדי בה. אני לא שופט אותך וכל אחד ומה שעושה אותו מאושר ואם דיאטה היא הדרך עבורך זה בסדר אבל אני שואל למה לסבול? אשמח אם תאמרי לי למה דיאטה היא הדרך המועדפת עליך( זה באמת מסקרן אותי לדעת). חג שמח ושנה טובה!

לפני הכל, אני רוצה להודות לך no diet man על תשובתך הארוכה והמפורטת בשעות הקטנות של הלילה. אבל יותר מזה, אני רוצה להודות לך מקרב לב, כי אתה למעשה זה שהביא אותי אל הפורום הזה. לפני כמה חודשים קראתי טוקבק שלך באיזו כתבה משמימה על דיאטות ומשם הגעתי לפורום. אני קוראת כאן באדיקות יום יום וממש מרגישה שאני מבינה ומתחברת אל הרעיון. כשראיתי הבוקר שאתה זה שענית לי ממש הרגשתי שזה איזה כח עליון... :) לגופו של עניין - אתה שואל מדוע דיאטה היא הדרך המועדפת עלי. ברור שדיאטה אינה הדרך המועדפת עליי. אבל, תנסה להיזכר בצעדים הראשונים שעשית ב "הרזייה ללא דיאטה" - יש חששות, יש פחדים, בעיקר פחד להיכשל ולהשמין. ומה עושים כשפוחדים? בהתחלה חוזרים למה שמוכר (דיאטות). לאחר כמה כשלונות נוספים - בודקים את הדרך החדשה. אני באופן אישי אדם מאוד רציונלי, שלא מנסה דברים בלי לבדוק אותם לעומק, ולכן אני מחפשת תשובות הגיוניות לשאלותיי. הצעד הראשון בהבנת הדרך החדשה היא הכרה בכך שדיאטות לא עובדות. אני מסכימה שהן לא עובדות. אבל למה? אני רוצה להבין למה זה לא עובד כשהראש אומר לי שזה צריך לעבוד. אני חושבת שזו שאלה שללא מענה עליה יהיה קשה מאוד לעשות את המעבר המלא לגישה הזו ולהתנתק לחלוטין מהראש הדיאטטי. ובחזרה אל הפוסט הראשון שלי - כשלכאורה התפריט נתפר (כן, שוב אני משמתמשת בדימוי של החייט) במדוייק למידותך, מתחשב בצורה מלאה בצרכיך - למה למען השם זה לא עובד? no diet man הבנתי את תשובתך, זה לא שאני שואלת את אותה שאלה מחדש, פשוט רציתי לחדד, להבהיר ולענות לך על השאלה "מדוע דיאטה היא הדרך המועדפת עלייך" - היא לא מועדפת כלל. פשוט מעולם לא ניסיתי דרך אחרת. שוב המון המון תודה לך על הכל. לא אגזים אם אומר שאני חושבת שאתה עושה עבודת קודש בלהפיץ את הדרך היפה והשונה הזו. שנה טובה

היי איילת, את שואלת למה דיאטות לא מצליחות ואני אומר לך את דעתי. כי הבעיה היא לא באמת הגוף שלנו. אלו המון בעיות אחרות שמוצאות פיתרון, מזוייף כמובן באוכל. אצלי זה היה קבלה עצמית. אני מוסיפה פה פוסט מדויק לטעמי, שכתב אברי גלעד ומתבסס על "ימימה", חשיבה הכרתית. קצת מתוך הפוסט- "כאשר אני לא מקבל את עצמי....אז כל מה שמתרחש בחיי נראה חסר, מפותל, מסובך, תמיד לרעתי, תמיד הופך אותי לקורבן. כאשר אני לא מקבל את עצמי, אני תמיד מכוונן לנקודה בעתיד שבה כביכול אקבל את עצמי, כאשר תנאים כאלה וכאלה יתגשמו" (אצלי- דיאטה) עוד פוסט שלו שיכול להיות רלוונטי, למרות שאם ובלי קשר, ממליצה לקרוא את כולם, יכול להיות זה- "הפנטזיה שלי על אושר היא הרי על מצב בו כל חוסרי מושלמים בדרך נס, ואינני זקוק יותר לשום נתון חיצוני שיאשר אותי. אז הנה הנס. אני לא צריך שיאשרו אותי נתונים ואז אהיה מאושר. אני יכול להפוך את המשוואה ולהיות זה שמאשר , מאשר כל רגע ורגע להיות הרגע היחיד בחיי, הרגע המלא והטוב, הרגע המושלם, כי אין רגע אחר". ואולי במקום שאנסה להרחיב, תמצאי את התשובה שם. ואם לא, אולי קורא/ת אחר/ת. שיהיה המשך יום טוב, עם קבלה עצמית מקסימלית, כל אחד ביחסי שלו.

הקישורים: http://cafe.themarker.com/view.php?t=213698 http://cafe.themarker.com/view.php?t=162862