מפחדת לאבד שליטה

אני חדשה פה בפורום ורוצה לשמוע חוות דעת. אני בת 45 ובשנה האחרונה ירדתי 13 ק"ג בעזרת שומרי משקל. זו דיאטה שלישית שלי בחייםופעם ראשונה שנעזרתי במישהו חיצוני. הגישה שלהם לאוכל ולגוף מאד עוררה בי התנגדות - לא ספרתי נקודות ולא עקבתי אחרי תפריטים, וגם לא ניהלתי רישומים מדוייקים (כל העיסוק הזה הזכיר לי קמצנות בכסף, תכונה שאני ממש לא סובלת) אבל כן הפנמתי את הגישה של מכסה מסויימת של מזון ליום ואני די מסדרת את הצריכה היומית שלי כך שצריכת המזון/קלוריות/נקודות שלי די מדודה. אין לי תלונות - ירדתי מהר ודי בקלות. אני עכשיו במשקל תקין כבר כשישה חדשים, מרוצה מעצמי ומהגוף שלי, שוחה הרבה ונהנית. אבל אני עדיין ברמת שליטה מאד גבוהה - נשקלת כל יום ואם היתה עליה במשקל - אפילו של פחות מק"ג אני חוזרת למשמעת ויורדת בחזרה. אני הולכת למסעדות, מבשלת ומארחת ולא חוסכת מעצמי שום סוג של מזון (אבל הפחתתי משמעותית בכמויות). אני מודעת לבעייתיות של התיחסות לאוכל ולגוף כאל אויבים - אבל, אין מה להגיד - אני מרוצה - המחמאות, השופינג, התחושה של קלילות ובריאות... בנוסף, הייתי במצב גבולי של תחילת סוכרת, ועכשיו עם הדיאטה, הירידה במשקל והשחיה זה הסתדר, כך שנראה לי ששליטה בכל זאת תהווה חלק חשוב מהחיים שלי אם אני רוצה להשאר בריאה. אני רוצה לעבור לשיטה שתאפשר לי להיות יותר מיודדת עם הגוף שלי, אבל חוששת: בעולם שלנו, עם כל השפע והתזונה העשירה (מדי) - האם להיות קשובה לגוף זה מספיק? ואם הגוף שלי רוצה להיות שמן יותר בחמישה ק"ג? אני צופה לעתיד בחשש. מצד אחד, אולי אצליח לסגל את רמת השליטה שאני נמצאת בה עכשיו כדרך חיים, אבל אם לא? לא רוצה לחזור למסלול המוכר... אני רוצה לציין שהגישה שלי לאוכל ביסודה בריאה, אני רק משמינה מנשנושים וכיו"ב.. הייתי רוצה לשמוע מה דעתכם

רציתי לחזק אותך ואת אמירתך. גם אני יוצא "שומרי משקל", הורדתי שם כמעט 20 קילו, ואחרי שלוש שנים החזרתי את רובם. כמוך, לא אהבתי את הגישה שהאוכל הוא האויב, זה לא יכול להיות ככה. לגבי זה שהגוף רוצה להיות שמן יותר, בהחלט חשתי בזה, לא היה לי נוח במקל המינימלי שנקבע לי בשומרי משקל. התחושה הנוחה חזרה רק אחרי שהחזרתי כ - 10 קילו. שאלה לקוראים פה - האם יש עוד שותפים לתחושות אלו? אני פעם ראשונה בפורום הזה, ושוקל לאמץ את השיטה. האם היא מסתדרת עם קצב חיים של ימינו? של עובד הייטק במשרה מלאה? בתודה לעונים

אני לא עובדת הייטק במשרה מלאה (לא עובדת היטק בכלל..) אבל אחד הדברים שלמדתי הוא שאני לא רוצה להיות "קורבן" של סביבת החיים שלי. מה זאת אומרת? אני לא רוצה להתאים את עצמי למה שקורה בחוץ. אני רוצה (ולומדת) להיות שמחה גם כשהתנאים החיצוניים לא אידיאליים. ככה גם בנושא האוכל. פעם חיכיתי שהסביבה החיצונית ותנאי החיים יהיו מתאימים "ואז אני אצליח לרזות...". היום החשיבה שלי היא שונה. לדעתי כדאי לך לנסות לחשוב איך אתה יכול לעשות את המירב מבחינתך וכרגע (עם דגש על שלושת המילים האחרונות כל אחת בנפרד וכולן ביחד..). אתה מוזמן להמשיך את השירשור... שיהיה המשך יום טוב!

שלום משה האם חשבת פעם, מדוע הגוף שלי שואף להשמין אך אף פעם לא שואף לרזות? זו יכולה להיות שאלה רטורית אך היא לא. זוהי שאלה שמבקשת לערער על ה"אמת" המוחלטת שאומרת כי לגוף יש רצון להיות שמן. זוהי חשיבה שהיא תולדה של ראית הגוף כאויב, אויב למאווייך, למטרותיך, לבריאותך. האמנם? האמנם, גופך הוא חיה חסרת רסן שמבקשת להכאיב לך ולהרוס לך? בעיני זוהי חשיבה מסרסת והזויה כאחד. אין דבר פלאי יותר מגוף האדם. אין מכונה מושלמת יותר בנמצא. בכל לימודי הביולוגיה, הפיזיולוגיה, האנטומיה והביוכימיה שלי, אחד המשפטים שהכי חזרו על עצמם הוא: "הגוף ומערכותיו תמיד שואפים לשיווי משקל." אין הכוונה היא למשקל כפי שנמדד על מאזני שקילה אלא לאיזון, להרמוניה. בדיוק כמו הטבע מסביבנו, כולו. הבעיה היא בהבנה שלנו אותו ובהתערבות שלנו בתהליכים לא לנו. האדם הבריא נולד רזה ונועד להשאר רזה. כשאני אומרת "רזה" כוונתי היא למשקל, פרופורציות והרכב אידיאליים בהתאם לגנטיקה שלו. (ואגב, השמנה אינה קשורה עם גנטיקה אלא עם מבנה גוף) כמי שנולד ונועד להיות רזה, הגוף שלנו כולל בתוכו את כל המנגנונים לאפשר זאת. מה שמשמין את הגוף שלנו (כלומר, מגדיל את מסת השומן שלנו) , אינו רצון של הגוף אלא תפישה מעוותת של הגוף, של המזון, של הרזיה ושל עצמנו. כל עוד יתמקדו בני האדם בצלחת ולא בעצמם (בצורת החשיבה שלהם) הם ישמרו את בעית ההשמנה שלהם. ובאין לקיחת אחריות אישית, כל שנותר הוא להאשים את עולם השפע ואת הגוף עצמו, שלא לאמר את עצמנו על העדר משמעת עצמית וכח רצון. משה יקר, נתפשתי למשפט אחד שלך כדי להעביר מסר שנוגע לתפישה שגויה וברור לי שאין הוא משקף את כל הפוסט שלך אך הוא חשוב מספיק כדי להתמקד בו. בנוגע לאורח החיים שלך - האם ישנם אנשים רזים בסביבת עבודתך? אתה יודע, רזים זה אלה שלא נמצאים בדיאטה עכשיו ובכלל. היש כאלה? אם כן, זו הוכחה מספקת לכך שאפשר להיות איש הייטק רזה. אין כאן שיטה לאמץ אלא גישה ויש הבדל מהותי בין השניים. בעוד שיטה נוגעת לטכניקות, גישה היא משהו רחב הרבה יותר ומהווה את הבסיס, בפלטפורמה ממנה אתה פועל. ברוך הבא לפורום הרזיה ללא דיאטה ממליצה לך לקרוא כמה שיותר ולשאול כמה שיותקר, על מנת להבין את משמעותה של הגישה ככל שתוכל, שכן רק עם ההתנסות והחויה תוכל לדעת באמת. חג שמח ושנה מופלאה שלך לאה פינטו

בוקר טוב לך ג. תל-אביב חששותייך מובנים ובהירים לי כמי שבאה מעולם הדיאטה וחיתה בתפישה זו שנים רבות, אך לא עוד. מתוך רגישות לסטטוס הנוכחי שלך, אהיה ישירה ואומר שכל שאציע לך הוא להמשיך בדרכך ולבחון את השלכותיה בעתיד לבוא. אינך יכולה לפשק רגלייך על שני הרים שתהום פעורה בינהם ולהרגיש נוחות ובטחון. עלייך לבחור היכן את עומדת. בעולם של שפע ותזונה עשירה (מדי...?) חיים הרבה אנשים רזים. הבעיה אינה ב"שפע" ואינה ב"נשנושים" הבעיה היא בתפישת ההשמנה שלך, בתפישת גורמי ההשמנה שלך, בתפישת המזון והגוף שלך. גישת ההרזיה ללא דיאטה אינה שיטה של הקשבה לגוף אלא גישה תפישתית שונה בתכלית מכל מה שמחובר להלך רוח דיאטטי. אם את מרגישה כ"כ בשליטה, ממה את חוששת, בעצם? האם זו שליטה אמיתית? מבחינתי, את מביאה כאן את אחת הסוגיות הקריטיות בתהליך של הרזיה והיא יציבות התוצאות ואיכות חיים בצידן. לרזות ולחיות בפחד מהשמנה, לרזות ולחשוש מתנודות החיים זה לא ממש פאן ואין כאן הנאה טהורה מההישג. ג. אני מבינה שאת מרגישה שאת עושה משהו טוב למען עצמך ונהנית מהתוצאות הנוכחיות. אני בעד ההרגשה הנפלאה הזו ומציעה לך לבחון את הגישה הזו (לא את עצמך) לאורך זמן. כשתרגישי שהגישה הזו לא נכונה לך, זכרי שתמיד יש אלטרניטיבה אחרת, ואנו נהיה כאן. מבטיחה. אך כרגע, בחרי צד. לצערי, במקרה הזה לא ניתן לערבב ולשלב. מאחלת לך שנה נהדרת של למידה מצמיחה ומעצימה שלך לאה פינטו

תודה על התגובה, אני מאד מעריכה את היושר והיושרה ויודעת שאת מבינה בדיוק את הצומת שאני נמצאת בו. אבל קשה לי להבין - למה יותר קל למישהי שמיואשת, ששונאת את גופה, שרוצה לרדת עכשיו ומיד והרבה, לעשות את הסוויץ' ולעבור לאורח מחשבה חדש - זו המלצה שחוזרת על עצמה כל כך הרבה פעמים בפורום - ואילו דוקא לי, שקל לי כיום לאהוב ולכבד את גופי - יותר קשה? אני מבינה שבגלל ההישג שהשגתי אני ברמת חרדה יותר גבוהה לעשות את השינוי, ואילו הייתי מיואשת הייתי במצב של "אין מה להפסיד", אבל קשה להבין למה אני צריכה להזין את החרדה הזאת, ועל ידי כך להמשיך למעשה את מעגל הקסמים? אי אפשר לשחרר את השליטה כשנמצאים בתחתית העקומה (עקומת המשקל), רק בשיא? האם את חושבת ששחרור השליטה יוביל בהכרח להשמנה - אפילו לתקופת מעבר? הייתי רוצה להמשיך לחיות לחשוב ולאכול כאדם רזה - לנתק סוף סוף את שרשרת התגובות המייאשת... עצם זה שמימדי הגוף שלי היום הושגו באמצעות משטר ואורח חשיבה דיאטטי הופך אותם לבלתי לגיטימיים? לזרים לאני הפנימי שלי? אני לא מרגישה כך בכלל