ללאה ובלה שלום

גישתכן מאוד הגיונית בעיני ואני מאוד נהנית לקרוא את תשובותיכן. מקריאה בפורום והתנסות שלי מזה מספר ימים עולות אצלי שתי שאלות. הראשונה, מכיון שיש דרגות רעב שונות האם לאכול רק שמגיעים לדרגת רעב בלתי נסבלת ומטרידה או לאכול כאשר חשים בעיתותי הרעב בהם הבטן מקרקרת? שאלה שניה, שאוכלים האם מפסיקים לאכול מיד שקרקורי הבטן מפסיקים או רק שמרגישים תחושת נינוחות בבטן ללא תחושת מלאות? מאוד הגיוני בעיני לאכול רק כשרעבים ולהפסיק כששבעים אך נראה לי שמנגנונים אלה בעקבות ניסיון השנים והדיאטות קצת נפגמו? איך אפשר לחדד אותם מחדש? תודה

שלום מלכה ראשית קבלי ח"ח על ההתנסות. שנית, אני מבקשת להחזיר את השאלות אלייך (גם אם זה קצת מרגיז). ואשמח מאוד לקרוא את שרשור ההמשך שלך. שלישית ואחרונה אומר ואדגיש כי מנגנון הרעב-שובע אצל אנשים בריאים אינו נפגם אף פעם. מה שמשתבש עם השנים אינו המנגנון עצמו אלא הערנות שלך אליו והבנתו. במשך שנים בהם היטת 2 אוזניים ולב להלך החשיבה הדיאטטי, התנוונה יכולתך להקשיב לגופך ולהרגיש אותו. ולכן על זה מבוסס חלק מהאימון בהרזיה ללא דיאטה. אשמח לקבל תשובותייך לשאלות שהפנית לפורום. ומאחלת לך יום פורה שלך לאה פינטו

ללאה שלום רב ותודה על תשובתך המהירה אני מבינה כי הבעיה נמצאת בהקשבה למנגנון הטבעי של הרעב-שובע ולא במנגנון עצמו. בנוסף אני מבינה שתשובה על שאלותי בעצם תיצור חוקים דיאטטים חדשים של מתי להתחיל ולהפסיק לאכול ולא זו המטרה, המטרה היא לחדד את יכולת ההקשבה לגוף ולנפש בתחומים שונים ולא רק בנושא ההרזיה. לאחרונה אני מקשיבה לגוף וכאשר אני מרגישה רצון לאכול אני בודקת את הסיבה ולעיתים אני מזהה שהרצון לאכול בזמן מסויים אינו נובע מרעב אלא למשל מרצון להפסקה במהלך פעילות מסוימת, לעיתים מחוסר סיפוק וכ"ד וחשבתי לנסות לחשוב על חלופה בזמן תחושות אלה. השאלה היא האם למשל להחליט שבכל פעם שאני צריכה הפסקה מפעילויות היום יום למשל להחליף בפעילות מסוימת אחרת זה לא להכתיב לגוף חוק חדש? אולי פשוט לזרום עם הגוף ובכול פעם שמזהים רעב רגשי לשאול את הגוף מה ברצונו לעשות כדי להפיג רעב זה מבלי להכתיב זאת מראש? מה דעתך?