ד"ר שקשוקה..

היום, זמן רב מאז שפגשתי את "נון דיאט אפרוצ' " ירדתי בגדול אני וחברה על שקשוקה ענקית, מתובלת,ריחנית, חריפה ומהבילה בליווי צמוד של סלט ירקות צבעוני להפליא והכל בשמירה הדוקה של חלת שבת צחורה בנפשה , טריה, רכה ומהממת שכל מבוקשה מרגע שהונחה על שולחננו היה : "בעדינות עם הידיים", שהרי מרגע שננעץ מזלגנו במרכז המחבת ידינו השניות בצעו ממש לא בעדינות את לב ליבה של האומללה.. היה טעים ! כבר מזמן שלא הרשתי לעצמי השתוללות שכזו, אבל הפעם ממש הרגשתי שלא בא לי לריב עם הגוף הכבד שלי, שיקפוץ לי הפעם...והוא אכן קפץ, נראה לי שאחרי 2 בציעות של חלה וכמה שלוקים מהשקשוקה הוא קפץ ואמר: "אני שבע ". ואני זוכרת, זוכרת היטב, שכל כך הרבה פעמים שמעתי את הגוף שלי אומר לי את זה ולא התייחסתי. איזה שטות... אם רק הייתי מקשיבה, הייתי 20 ק"ג פחות... אז ככה סתם, לפני יום כיפור , אני מבקשת סליחה מהגוף שלי. מקווה שיסלח.. שבת שלום.

מ. היקרה כיף שאת כאן, מסבה לנו עונג רב בכתיבתך היצירתית והמשעשעת. זה היופי שבחופש המוחלט להיות ולחוות. רק במדיום כזה של חופש, אנו פנויים להרגיש באמת. רק מתוך חופש, אנו פנויים לבחור מחדש. ועכשיו שאלה - האם קיימת אפשרות שהיית חווה את סיגנל השובע והיית בוחרת להתעלם ממנו? מחזקת אותך בדרך התייחסותך החדשה שלך לאה פינטו

ללאה. אשמח תמיד לשעשע.. זה משעשע גם אותי, העונג הוא שלי. ולשאלתך, ההתיחסות החדשה שלי מחדדת את החושים כלפי הגוף ולכן האותות ממנו ברורים מאוד. אבל.. יש מצבים שלמרות שאני מקבלת סיגנל אני מתעלמת במודע , זה קורה מעט מאוד ובדרך כלל כשיש ברקע סיבה. חוץ מזה, יש ביננו אהבה , חברות וכבוד. נראה לי שמצאתי זוגיות בעזרת משרד השידוכים של "הרזיה ללא דיאטטה" יום נעים מ.