בעייתיות בלאכול רק כשרעבים

בלה ולאה, אני מבינה שעל פי גישתכן יש לאכול רק כשרעבים, ולא לכפות על הגוף אכילה לפי שעות שרירותיות וכיו"ב. השאלה שלי היא מה עושים כשבל זאת אנחנו צריכים להתאים את עצמינו ללוחות זמנים - כמו למשל שעת הפסקת צהרייים קבועה בעבודה, ארוע או ארוחה משפחתית? הבעייתיות היא בשני כיוונים: 1. מה קורה כשרעבים שעה לפני תחילת הארוחה / הפסקה? האם להישאר רעבים ולהמתין לשעה הייעודה? 2. מה קורה כשמגיעים לארוחה כזו לא רעבים? האם יושבים עם עוד אנשים לייד השולחן ולא נוגעים באוכל? או שאוכלים למרות שלא רעבים?

תמיד נאמר לאכול כשרעבים, ואני אישית יכולה יום אחד לזלול המון כי אני רעבה ויום אחר פשוט לא לגעת באוכל, כי אני בכלל לא רעבה, וזה נשמע מצב אידיאלי להקשיב לגוף שלך ולאכול כשרוצים. אבל תמיד תמיד אומרים לאמץ סדר יום קבוע ובריא, לאכול בארוחות מסודורות כו יום באותו זמן וכ'ו. מה הפתרון לסוגיה?

ערב טוב מורן אינני יודעת מדוע השתמשת בפרשנות "זוללת" ולא פשוט בעובדה: "אוכלת" - וזה דוקא מענין. השאלה יקירתי היא על מי את סומכת יותר? למי את בוחרת לתת את הסמכות לנהל את האכילה שלך? ל"כל אלה שאומרים" או לגוף המופלא שלך? אני באופן אישי מעדיפה את האופציה השניה. כדיאטנית קלינית מקצועית, אני יכולה לאמר לך שלך יש את הכלי האמין והמדויק ביותר לדעת. לדיאטניות יש נוסחאות סטטיסטיות והרבה ספרים - שם, הכל מאוד מאוד מאוד כללי ולא רלוונטי לרגע נתון בו את יכולה לחוות את גופך. אני בחרתי להוריד מעצמי את כאב הראש של לחשב, לסדר, לתכנן וכ"ו ולהחזיר את המנדט לגוף שלי. הרי למה הוא נולד עם כ"כ הרבה מערכות מצוינות של ויסות, למה אני צריכה לעבוד ולהזיע במקומו. אני בחרתי להיות ראש קטן, הוא יסגנל, אני בשמחה אענה, פשוט סומכת עליו בעיניים עצומות. מה את תעדיפי, זה בהחלט בידייך ואך ורק שם. לתפישתי, אכילה מושלמת היא כזו המנווטת ע"י סיגנלי הגוף. לשיטתך, כל התפריטים הדיאטטיים הם נורא "בריאים ונכונים" כי הם מסודרים בלו"ז קבוע. אז למה הם לא כ"כ עובדים עבור למעלה מ- 95% מציבור המרזים? איך יכול להיות שגופנו, אשר צרכיו משתנים, מיום ליום, מעונה לעונה, מתחילת החודש לאמצע החודש ולסיומו (מתייחס לנשים), מימים פעילים גופנית לימים של מנוחה - ידרוש כל יום אותו דבר, באותה כמות ובאותו לו"ז? הגוף האנושי אינו מערכת קפואה הוא מערכת מאוד מאוד דינמית. כך שמה שאת מתארת מוכר לי ומקובל עלי ברמה הביולוגית-אנושית יותר מאשר הרעיון של לסנכרן את האכילה שלנו ע"פ תאוריה מאוד "הגיונית" אך חסרת אחיזה במימוש היומיומי שלה. אז יקירה, הדרך שבה תתמודדי עם הסוגיה הזו נתונה לבחירתך. מאחלת לך שבת נהדרת שלך לאה פינטו.

ערב טוב טל יש בכל מה שכתבת 2 הנחות יסוד בולטות ומקשות: 1. הנחת היסוד הראשונה שלך היא שיש להתמקד בעשיה, בהתנהגות התזונתית. הלך רוח שכזה מנחה אותך להגיע לתכלס, לחפש פתרונות התנהגותיים מידיים ובעצם לכתוב דיאטה חדשה, ספר חוקים חדש. 2. הנחת יסוד שניה שלך היא שאוכלים רק כשרעבים. ( זוהי אינה הגישה שלי) הנחת יסוד כזו, אכן מעוררת שאלות כגון אלה שהעלת. הנחת יסוד כזו היא קשיחה, נוקשה ואינה עומדת במבחן המציאות, בדיוק כמו כל דיאטה. אי לכך, אני מתרשמת שהגישה אינה ברורה דיה ומנסיוני לוקח זמן ואימון להבינה לעומקה. ובכל זאת אנסה להסביר כיצד אני רואה את הדברים. לגישתי, מערכת היחסים שלנו עם הגוף שלנו, האופן בו אנו תופשים, מבינים ומתייחסים אליו הוא הדבר העומד בבסיס הגישה ובבסיס תהליך השינוי. כמו גם, תפישת והבנת ההתנהגות שלנו, תפקידו של העולם הרגשי שלנו וההקשרים הקוגנטיביים שלנו בנוגע למזון. את עסוקה בלנהל את האכילה שלך (בהתנהגות שלך) ואינני שופטת זאת, ההיפך, אני מבקשת לשקף זאת על מנת לאפשר לך סוג של למידה. והעיסוק בלנהל את האכילה הוא תוצר של גישת הדיאטה. ואם משם את מגיעה, כמו רבים, זה אך טבעי שזוהי זוית המבט וההתייחסות שתביאי בשלב זה. השאלות הללו מאוד מזכירות שאלות כמו: "איך שומרים על הדיאטה בארועים / בחופשה / בחו"ל?", לא? לשיטתי, ההתנהגות, כמו גם התוצאה הסופית (הרזיה או השמנה) היא תוצר טבעי של שינוי ההתייחסויות שפרטתי לעיל. כלומר, אינך אמורה לנהל את ההתנהגות שלך, היא נגזרת ושיקוף מלא של החשיבה שלך. שני את החשיבה, תשתנה ההתנהגות. שינוי חשיבה יכול להתממש רק במרחב של למידה ומיקוד בעולם הפנימי ולא בעולם החיצוני. שינוי חשיבה יכול להתממש מפלטפורמה של מודעות עצמית גבוהה (שגם אותה אנו לומדים לפתח תוך כדי תהליך) מי שעובר את התהליך הזה, אינו מחפש את התשובות בחוץ, כיוון שהוא לומד לסמוך על עצמו, על הבחירות וההחלטות שלך. הוא לומד להרגיש מה נכון לו ביותר ברגע נתון. כי יהיו רגעים כאלה ויהיו רגעים אחרים. בתהליך הרזיה ללא דיאטה, אנו יוצרים שיתוף פעולה עם גופנו וגם עם עולמנו הרגשי, לומדים לחיות עם עצמנו בהרמוניה. ולחיות בהרמוניה משמעו בראש ובראשונה תקשורת טובה, רתימה הדדית, כבוד וגמישות. אז איך תרגישי אם תרעיבי את עצמך עוד שעה או שעתיים? ממקום שמבין את משמעות סיגנלי הגוף וממקום שמכבד את הפרטנר שלך. מה הדבר שתרגישי שהכי נכון לך כשאת יושבת בחברה סביב שולחן וגופך אינו מסגנל רעב? התשובה לשאלה זו צריכה לבוא ממקום מאוד כן. מבחינתי, אני יכולה בזמנים שונים, לבחור בכל אחת מהאופציות שהצעת ועדיין אהיה מאוד נאמנה לעצמי. השאלה איננה מה את עושה, אלא כיצד את מתווכת זאת עם עצמך קדימה, הלאה. זוהי המשמעות האמיתית של הרזיה ללא דיאטה. כפי שכתבתי בעבר, אחזור ואדגיש, הלך הרוח שמלווה את האכילה הוא הבעיתי ברובם המכריע של המקרים ולא האכילה עצמה. הריבים הפנימיים, המאבקים שלך עם עצמך הם גורמי ההשמנה הכי קלוריים שיש. טל יקרה, מציעה לך לקרוא בפורום יותר אחורה ויותר לעומק, על מנת לאפשר לעצמך להפנים ולהבין שגישת ההרזיה ללא דיאטה אינה גישה המתמקדת בשינוי התנהגותי. ובכל מקרה, מקווה שתשובתי מאירה את הסוגיה הזו עבורך. בברכת שבת שלום שלך לאה פינטו

אני מבינה שהשאלות שלי היו מבחינתך סוג של בקשה ל"מרשם" שאמור להכתיב לי איך להתנהג... איך את ממליצה להתחיל את תהליך שינוי החשיבה הזה בעצמי?