על אהבה וחיות אחרות

לאה ובלה היקרות, אני כבר די הרבה זמן "מסתובבת" פה, ואני מרגישה כל כך מחוברת. העניין הוא שהגישה והתפיסה שלכן מאוד נכונה לי, אבל אני לר מרגישה שאני מצליחה ליישם בצורה בריאה את האורח הזה שאני רוצה לסגל (ישנם ימים שהמודעות הופכת לאובססיביות שמעיקה עליי). ניסיתי להבין מה באמת מונע ממני מליישם את הדברים והתובנות שאתם פורשות לנגד עינינו, והבנתי שהמקום ממנו אתן באות הוא מקום של אהבה וקבלה, שהרי כולנו נסכים שבשביל כזה שינוי וכזאת ראיה חייבים, ולו מעט, אהבה עצמית. ישנם תקופות שהאהבה שעצמית שלי שואפת לאפס, כך שפתאום הכל יורד לטימיון, הכל משתבש ואני (בחורה קיצונית שכמוני) לוקחת דברים קשה ומבחינתי זה להתחיל הכל מהתחלה. כל זה מתקשר לכל החיים שלי, ולא רק להרגלי האכילה הלא טובים שיש לי- אני מאוד אוהבת לרקוד (אהבת חיי) אבל בתקופות שאני לא אוהבת את עצמי (בד"כ בגלל האכילה שלי) אני פשוט מענישה את עצמי ואני לא הולכת לרקוד. זה חולני, זה לא נכון, אבל זאת אני כרגע, ואת זה אני רוצה לשנות. אני רוצה לאהוב את עצמי ושהשינוי שלי והראיה החדשה, והבונוס של ההרזיה (חשוב לא פחות), יגיעו ממקום של אהבה ונתינה עצמית. בבקשה, אם יש לכן איזשהי עצה לתת לי בקשר לאיפה להתחיל, איך להעניק לעצמי, איך לכבד את הגוף שלי ולתת לו את מה שהוא צריך (זאת אומנות בשבילי), ובכך לדעת שאני בדרך הנכונה, דרך שעושה לי טוב ושאני באמת שלמה איתה. תודה רבה

שלום לך . איזה עולם פנימי עשיר ומרתק יש לך!!! איך את מתבטאת בצורה כל כך מודעת ועמוקה!!! איך הכל ברור ונהיר לך לגבי עצמך!!! אז איך זה שאת לא מפרגנת לך את מה שצריך? האם את באמת צריכה את העצה שלנו בקשר לאפה להתחיל?. האם חוכמתך הרבה לא לוחשת לך את התשובה כל הזמן? ומדוע את לא מקשיבה ופונה אלינו לתשובות? אני יותר מאשמח ללוות אותך ואני בטוחה שגם לאה ויש בטח עוד מדריכים רבים אחרים היכולים לעשות את העבודה ,כל מה שעליך לעשות זה רק לבחור. אז תבחרי נכון. המון הצלחה , בלה

תודה על המחמאות..תודה שאת רואה אותי. אני מניחה שבתוך תוכי אני יודעת שיש לי את כל התשובות,אבל אני אף פעם לא מספיק בטוחה בעצמי שהן בטוחות עבורי (סליחה על הכלליות). בסופו של דבר, החיים הם מה שאנחנו עושים מהם, ורובנו הגדול באמת יודעים את זה, אך משום מה אנחנו לא ממשים את המתנה הגדולה הזאת שניתנה לנו (שמשום מה אנחנו מקבלים אותה כמובנת מאליו)- את מתנת החירות והחופש. אני מבינה את כל זה. כפי ששמת לב אני בחורה של חשיבה יותר ממעשים, ופה קבור הכלב:)... העשיה צריכה להיעשות בהרמוניה עם החשיבה, אצלי זה ממש לא ככה. המחשבה גוברת על המעשה, וכך אני מתנהלת (בחורה מסובכת), וזה תוקע אותי, אני מרגישה שאני לא מתקדמת אף פעם. אני מקווה שככל שאני אנסה ולא אתייאש אני אתגבר על הכל... אני מקווה מספיק טוב, לא? לילה טוב ושוב תודה

ההמלצה האישית שלי היא ללכת לטיפול פסיכולוגי, ולהתמודד עם הבעיה,להבין שהאוכל הוא רק סימפטומם למשהו עמוק יותר. יש מטפלים דרך קופת חולים במחירים סבירים בהחלט ומטפלים מצוינים-מניסיון. שבת שלום