לסיים מהצלחת..

בלה ולאה הנפלאות, שלום. אני עובדת לפי הרעיונות שבפורום ומאד שמחה. כבר שבוע שאני מקשיבה לגופי, אוכלת כשאני מזהה רעב פיזי, מקשיבה לגופי. זה עובד מעל ומעבר לציפיות. אני בכלל לא בראש דיאטטי משום שגם לפני כן לא הייתי עושה דיאטות (פשוט הייתי אוכלת בלי שליטה גם בלי רעב פיזי). השאלה שלי היא כזו: מה לעשות עם ה"התניה" שיש לי מילדות "לסיים מהצלחת"? יש לי כאילו קול פנימי שדואג שאסיים מהצלחת (אני זוכרת שאמא שלי הייתה אומרת את זה). קשה לי להשתחרר מזה. תנו לי עצה מה לעשות.

ערב טוב לך אמא עדי וחג שבועות שמח ראשית, שמחה על נוכחותך בפורום ועל החיבור שאת מוצאת לעצמך. ברשותך, טרם אתייחס לשאלה עצמה, מספר נקודות למחשבה: 1. זו אף פעם לא השיטה שעובדת, אלה הם אנחנו שעובדים. וכל שעלינו לבחון הוא היכן קל לנו, נוח ומקדם עבורנו והיכן לא. אז קחי קרדיט מלא על איכות חייך. 2. אני מוצאת שהביטוי "ראש דיאטטי" אינו מובן כהלכה ולכן אני מבקשת להאירו. הרבה אנשים אומרים לי שהם לא בדיאטה רק משום שאינם מחוייבים לתפריט כזה או אחר. אך זה, לא בהכרח נכון. ראש דיאטטי הוא כזה השופט את האכילה שלנו. לא רק זה המכוון אותה ע"פ חוקיות תזונתית מלאכותית. לא ארחיב כרגע, כיוון שזמני קצת קצר, אך חשוב לי להאיר זאת. בנוגע ל"לסיים מהצלחת" - אין זה משנה מתי נולדה ההתניה הזו. מה שמשנה זו העובדה שאת יודעת שהיא מנהלת את האכילה שלך ללא שום קשר לצרכים הפיזיים של הגוף שלך. אז ראשית, כיוון שזוהי תחילתה של דרך, מציעה לך להתמקד במה שעובד בשבילך ולהתמנף אט אט משם. לא להתמקד ב"בעיות". אני מניחה שאין זה גילוי חדשני מבחינתך. קבלי את התופעה הזו, תני לה לגיטימציה, תני לה להיות (הרי גם איתה את חווה הצלחה, לא?) וכשאת מרשה לה להיות, תוכלי להכיר אותה טוב יותר ולאט לאט להגיע לבנות מאפשרות ולמסוגלות חדשה. מצטערת שכאן אני נפרדת, כפי שציינתי, זמני קצר ואשמח להמשיך השרשור הזה בשבוע הבא (יוצאת לחופשה). ועד אז, המשך דרך קסומה שלך לאה פינטו

אני תמיד שמחה לתשובות שנותנות לי חומר למחשבה. חשבתי על התשובה שקיבלתי ממך, לאה, ואני מבינה שצריך לזרום עם הגוף ולא ללכת נגדו. ז"א, לא לבקר ולא לשפוט את ההתנהגות. מה לעשות אם צצות מחשבות שיפוטיות כאלה? אפילו שאני מבינה, קוגניטיבית, שזה מחליש אותי - הן התחילו לצוץ לי ביומיים האחרונים. מחכה לעצה הטובה..עדי.