שאלה לבלה ולאה

אני לא מבינה משהו - אם אפסיק לאכול בשניה שארגיש שאני כבר לא רעבה - אני בעצם אפסיק לאכול אחרי שניים שלושה ביסים. הרי הרעב הפיזי (כשהבטן ממש מקרקרת) נפסק כעבור כמה דקות של אכילה. אחר כך ממשיכים לאכול סתם כי זה כיף/טעים וכו'. ברור לי שזה כל הרעיון, אבל אני עדיין לא מבינה - אם אפסיק לאכול אחרי כמה דקות - אהיה רעבה שוב תוך שעה! ואז שוב אצטרך לאכול?? חלק מהעניין בלאכול ארוחה טובה ומשביעה הוא גם לא להזדקק לאוכל כמה שעות טובות אח"כ, לא? אשמח לתשובתכן. תודה.

עדי יקרה בהודעתך עולות מספר הנחות יסוד (פרדיגמות) שיש לתת עליהן את הדעת. הנחת יסוד ראשונה: "אני אמורה להפסיק לאכול בשניה בה אינני מרגישה יותר את קרקורי הבטן" ראשית אומר שמטרת האכילה היא לא רק השקטת סיגנל הרעב אלא גם הנאה וסיפוק. שנית, יש משהו מאוד מלחיץ בתפישה שמשתמשת במילים כמו "להפסיק על השניה" - יש כאן צורך בדריכות שמסיטה את תשומת ליבך מההנאה. הנחת יסוד שניה : "הביטוי לרעב הם קרקורי בטן" האמנם? לרעב דרגות שונות ולדרגות השונות ביטויים שונים. בהחלט יתכן שקרקורי הבטן יפסקו אך עדיין לא הגעת למצב של אי-רעב. במצב כזה בהחלט יתכן שתחושי רעבה שוב תוך שעה וזאת כיון שסיימת את האכילה במצב של רעב, אמנם ברמה נמוכה אך עדיין רעב. הנחת יסוד שלישית: "אם אכלתי, אני לא אמורה לחוש רעב לאחר שעה" וכי למה? חזרי להנת היסוד הקודמת ותביני שזה הדבר הכי טבעי ונורמלי שיכול לקרות לך. מעבר לזה, אין מדובר במספר כזה או אחר של ביסים אלא בתכולה האנרגטית והתזונתית של המזון שאכלת, ביחס למה שנדרש לגופך ברגע נתון. נניח שאת חשה רעב וגופך, לצורך הדוגמא בלבד, זקוק ל- 300 קק"ל, ואת בחרת להזין אותו ב- 150 קק"ל בלבד. ברור שהוא יחזור לסגנל לך בהקדם האפשרי. מה לא בסדר עם זה? זה בדיוק היופי, שאינך צריכה לחשב, רק להרגיש, לתת לגיטימציה להרגשתך וללמוד לתרגם אותה נכון. וזה כבר ענין תהליכי. מה שלימדו אותך בעולם הדיאטה זה שאסור לך להרגיש רעב מצד אחד ושעלייך לצמצם את מנין ארוחותייך ככל האפשר, ליצור פער מלאכותי בין הארוחות. מה שגישת הרזיה באה ללמד אותך, הוא להשאיר לגוף שלך את החשבונות ולחיות את חייך בנועם. זוהי לא עבודתך לקבוע מה נכון ומה לא נכון, כמה ומתי צריך. זוהי הטריטוריה של הביולוגיה והפיזיולוגיה שלך. כל שנדרש ממך הוא ללמוד לעבוד עימה בהרמוניה. ואגב, הנחת יסוד נוספת שעולה היא: "האכילה הופכת מכנית ומפספסים את מרכיב הכיף" טעות ענקית. בתהליך של הרזיה ללא דיאטה, אנו לומדים סוף סוף להנות באמת מאוכל ולומדים להיות נוכחים בחווית האכילה עצמה. מה שאת עושה כרגע זה להתמקד ולהתעסק במספר הביסים שאת אוכלת. חבל. מקווה שנענית ואם לא, המשיכי לשאול, אתייחס בשמחה יום נפלא שלך לאה פינטו

עדי שלום רב, ברוכה הבאה לפורום. הרשי לי להאיר לך משהו חשוב. המח שלנו הוא מכשיר מופלא עם תכונות מדהימות אבל קשה לו לעכל רעיונות חדשים הסותרים את הקימים. לכן, כשהוא פוגש רעיון חדש ולא מוכר הוא בודק מה הוא מכיר כבר מהרעיון הזה ומנסה להתאים אותו לתבניות ברורות ומוכרות לו תוך השמטה ועיוות של אנפורמציה , דבר המאפשר שקט פנימי. בגדול זה מנגנון חיובי המאפשר לנו לשרוד בעולם מלא אנפורמציה וסתירות ,הבעיה היא שלפעמים העיוות הוא כל כך גדול שאת מאבדת את כל הרעיון לגמרה.כשעושים תהליך מורכב כמו הרזיה ללא דיאטה לבד, רק בעזרת האנפורמציה מהפורום, מסתכנים בלימוד מוטעה של רעיון (היית לומדת נהיגה דרך פורום? ). ולשאלתך - בוודאי שלא מפסיקים לאכל אחרי ביס ראשון, מפסיקים לאכל רק אחרי סיפוק מלא של הרעב. גם שובע כמו רעב הוא תהליך הדרגתי ונבנה והקשבה מלאה לתחושות השובע של הגוף חיוניות לא פחות מהרגשת הרעב. אפשר ללמודמתינוק - כשהוא רעב הוא בוכה וכועס ודבר היחיד שירגיע אותו זה אוכל, הוא מתנפל על האכל ברעבתנות רבה ואכל מתוך חיבור מלא לחווית האכילה ,כל גופו משתתף בתענוג הזה והוא יונק ברעבתנות גדולה . האם זה נראה לך הגיוני להפסיק לו אחרי שני שלוקים ? בוודאי שלא. כשמאכילים תינוק נותנתים למעגל הטבעי של האכילה להיות מושלם -הוא יונק פחות ופחות ברעבתנות יותר ויותר לאט מתענג על החוויה ,יקח עוד שלוק ,יסוגור עיניים ואז עוד אחד ואחרי זה ילך לישון מתוך שלווה מלאה ,נסי להכריח אותו לאכל בנקודה הזאת....(אך הזכרת לי נשכחות...). עדי, תלמדי מתינוקות הם רזים טבעי קלאסיים. אותם לא מענינות קלוריות ומילה צריך או חייב עוד לא מנהלת אותם. כולנו נולדנו רזים טבעי מבפנים . אפשר לחזור לשם אם רק נאהב את עצמנו מספיק - כמו שתינוק אוהב את עצמו לפני שקילקלו לו. מקווה שהערתי/הארתי נקודות חשובות. המון הצלחה בהמשך. בלה