מחשבה על כלבים ואוכל...

הכלבה שלי מקבלת את האוכל הכי יקר שקיים בשוק. אוכל יבש, כזה שמגיע בכופתיות. הרבה פעמים קורה, שכשאני נותנת לה אוכל, היא באה, מרחרחת, והולכת. יכולים לעבור ימים ויותר מבלי שהיא תאכל. הווטרינר, אגב, אומר שכלבים יכולים גם לחיות עשרה ימים בלי לאכול אם לא בא להם, כך הם הורגלו בטבע. אבל - אם אני מערבבת את האוכל הרגיל שלה עם משהו ריחני במיוחד, שהוא לא האוכל הרגיל (נקניק/גבינה עם ריח חזק ואפילו עגבניה שהיא אוהבת במיוחד), היא תמיד תאכל את התוספת האהובה, והרבה פעמים גם תמשיך לאכול את האוכל היבש. ברור לי שזה קשור איכשהו לכך שהיא חושבת שהאוכל המיוחד ייגמר וכדאי לה לאכול אותו מהר. אז למה היא ממשיכה לאכול גם את האוכל הרגיל שלה (זה שלפני כן לא הסכימה לגעת בו)? ולכל התוהים, אני פשוט חושבת שכדי "לנקות" מעל עצמנו את כל הפרדיגמות הישנות, כדאי לפעמים ללמוד מכאלה שקצת יותר מחוברים לטבע מאיתנו...

אין לי תשובה, אבל אני חייבת לציין שאהבתי מאוד! גם אני מנסה לפעמים להבין דברים דרך טבע שכזה

אני רואה אותו הדבר על הכלב שלי. ולמרות שאני בעד ללמוד כל מני דברים מכלבים אני חושבת שהרגלי אכילה זה לא אחד מהם. כלבים מבוייתים אינם שולטים בזמינות של האוכל שלהם. הם תלויים בנו לגמרי בטיב, בכמות ובתדירות של האוכל שמסופק להם. לעובדה הזאת יש מן הסתם השפעה לא מעטה על צורת האכילה שלהם. למשל, כמו שתארת, הפחד שאוכל טעים שנתת לה עכשיו לא יהיה זמין יותר לעולם ולכן כדאי מאוד לחסל את כולו. אולי בכל זאת אפשר ללמוד מזה משהו על עצמינו. אולי כשאנחנו מגבילים את עצמינו וגורמים לעצמינו לחשבו שמשהו יהיה לא זמין, אנחנו גם אוכלים ממנו יותר?