שאלה ללאה

לאה יקרה, בקשר למה שענית למטה לנולי על ההגיון החדש שאת מכוונת איליו, האם יהיה זה נכון לומר שעל פי הגישה החיבור לרעב הוא היותר משמעותי כיוון שהגוף מנצל את האספקה עד תומה גם אם היא עודפת עד שיאותת על רעב נוסף, אם כך האם אפשר תמיד לאכול מעבר לצורך ומהי החשיבות של ההקשבה למידה שהגוף זקוק כרגע,מעבר לתחושת חוסר הנוחות ,אם אני לא מוטרדת באופן סדיר מהכמויות הנאכלות, כיון שלפי ההגיון החדש שאימצתי ,הן לא תגרומנה לי להשמין כל עוד אני ממשיכה להקשיב לאיתות הרעב הבא?זה לפי דעתי מה שנולי ניסתה לשאול וגם אני תוך כדי התנסות שואלת,האם מצב כרוני כזה לא מביא להרזיה אלא לכל היותר לשמירה על המצב? באהבה,גילה

בוקר טוב גילה יקרה ההקשבה שלנו לגוף באה ממקום שמכבד את הנוחות והרווחה שלנו. זוהי הקשבה לגוף שלנו, זוהי הקשבה לשיח הפנימי שלנו, ערנות לעולם הרגש שלנו. להקשיב לעצמנו זה להיות במקום שאיכפת לנו מעצמנו. לא ממקום שרוצה להקשות על עצמנו. ברמה הפיזיולוגית-ביולוגית, הבנתך נכונה. ויש בזה את הכח להוביל להרזיה. כיוון שמה שאת אומרת הוא שאת "דוחפת" 1.5-2 ארוחות יחד. זה הרי ממילא מזון שבשלב כזה או אחר תצרכי. אך אני מוטרדת מההתייחסות המכנית הזו לעצמנו ולגופנו. זה שוב להיות במקום שקובע כללי-אצבע בנוגע ל"תעשה ולא-תעשה". אני חשה אי נוחות כשהמטרה הראשונית היא הרזיה. נכון, זה נשמע אולי מוזר לשמוע זאת ממני, כדיאטנית שמנהלת פורום של הרזיה, אך זו האמת שלי. הרזיה היא תוצאה טבעית של צורת התייחסות ולכן המטרה הראשונית צריכה להיות צורת ההתייחסות שלנו. גילה, אני רוצה להפנות אותך לשרשור שלי עם "המנסה" מודעה או שתיים מעלייך. יום נפלא ותודה על השאלה שלך לאה פינטו