אכלנית כפייתית

לפני כ-11 שנים, בגיל 25, עליתי כ-50 ק"ג.(כ-10 ק"ג בכל שנה במשך 5 שנים).אני מניחה שהסיבות הן רגשיות.עברתי לצערי ניתוח לקיצור קיבה, היפנוזה, טיפול פסיכולוגי,מירי בלקין, שומרי משקל,דיקור והבנתי ששם לא הפיתרון. הגעתי לקבוצות או.אי, התחנה הנוכחית שלי.אני עדיין עם 30 ק"ג עודפים, אבל מעבר למשקל שהוא רק מספר, מפריעה לי האכילה ואופן האכילה. אני מניחה שאתן מכירות את תוכנית או.אי, נראה לי שהיא יכולה להשתלב טוב עם "הרזיה ללא דיאטה" מכיוון שאין תפריט וכל אחד קובע לעצמו מה נכון לו. הבעיה שלי היא שהדבר האחרון שאני יכולה להגיד הוא שאני מחוברת לגוף שלי. וכאן הבעיה. אני לא מכבדת אותו, לא מקשיבה לו. ועל זה אני צריכה לעבוד בבסיס העניין. נראה לכן שאפשר לשלב את או.אי עם "הרזייה ללא דיאטה"?

רונה היקרה שלום רב, תודה ששיתפת אותנו בסיפורך האישי . את שואלת שאלה לא פשוטה ואין לה תשובה של כן או לא. אענה לך על פי תפיסת עולמי בלבד ואני מקווה שזה יתרום וירחיב את זוית הראיה שלך. באופן אישי אני מכבדת את הדרך של 12 צעדים ואף למדתי אותה כשיטת טיפול. אבל יש בה אלמנטים מסוימים שלדעתי לא משתלבים בגישה שאנחנו מאמינות בה. ראשית יש בה תיוג- את קוראת לעצמך אכלנית כפיתית מה ששם אותך במקום מוגדר ותקוע ולא מאפשר לך לצאת מהמסגרת המקובעת הזאת. שינית יש שם הגבלה חמורה ביותר של מזונות רבים - אמנם לכאורה רק קמח וסוכר אבל למעשה כל המזונות האחרים המורכבים מרכיבים אלו מה שגורם לתחושה גדולה מאד של חסך. מניסיוני, התוכנית מתאמה לאנשים מסוימים מאד ,לאחרים פחות, ויש כאלה שהיא ממש לא טובה להם וגורמת למנטליות דיאטתית ,תחושת חסך, ופגיעה באיכות החיים. לכן, כמו כל דבר יש לבדוק לגופו של עניין. אם את מוצאת שהגישה מתאמה לך ותורמת אז תמשיכי לאמץ אותה . בקשר לשילוב של שתי הגישות אני מוצאת שזה קשה היות ויש כמה עקרונות סותרים .דרך 12 צעדים עובדת כשעושים את כל הצעדים וזה מניסיוני מאד קשה. בנוסף, יש בגישה הזאת נוקשות רבה שלעתים היא חיונית לאנשים הסובלים מהתמכרות קשה אך מיותרת בעיני לאנשים אחרים. אני מציע לך להתבונן היטב בתחושה האישית שלך ולראות האם מתאים לך לאמץ את הדרך שמציע התוכנית לתמיד, האם היא נותנת לך תחושה של חופש, סיפוק ואיכות חיים? אם התשובה היא חיובית אז תמשיכי ללכת בדרך הזאת , אם לעומת זאת את מרגישה לא ממש בבית את מוזמנת לפתוח את הראש ולשמוע רעיונות נוספים ,לראות איך והאם הם משתלבים בתפיסת העולם שלך ולגבש אחרי זה התנהלות שתיהיה טובה עבורך. שיהיה לך יום מקסים. בברכה, בלה

יש סיבות טובות מאוד לכך שמגיל 25 עד גיל 30 עלית ב- 50 ק"ג. יש סיבות טובות מאוד לכך שאת לא מחוברת לגוף שלך ולא מקשיבה לו. צריך רק להבין אותן, וזה לא דבר קל. הסיבות האלה הן כואבות כל כך, שרוב בני האדם מעדיפים פשוט להדחיק אותן; או לשכוח אותן לגמרי, או להתנתק מהמשמעות הרגשית שלהן. הבעיה היא שרגשות מודחקים הם רגשות תוססים, מרעילים מבפנים, שלא נותנים מנוחה לא לנפשך ולא לגופך. עד שלא נותנים להם להתבטא, הם ממשיכים לייסר אותך מבפנים. כל השיטות שמטפלות רק בתוצאה (כלומר- בעלייה במשקל), ולא מחפשות את הסיבה האמיתית, העמוקה, שהביאה לתוצאה הזאת- תמיד ייכשלו בסופו של דבר. עם הרעב הרגשי שלך לא יקבל פיתרון אמיתי, המלחמה שלך תהיה חסרת סיכוי. בהצלחה והרבה בריאות!