רעב בלתי נשלט

יש תקופה במהלך החודש עד למחזור [אין לי מושג אם יש לזה קשר] בערך שבועיים, שאני ממש רעבה ואוכלת כל מה שהעין רואה ,יש תחושה של רעב תמידי. אני שוקלת 60 וגובהי 158 אני בת 33 ובריאה בדרך כלל. [פרט לאבנים בכיס המרה] מה עושים? כיצד ניתן לעצור את תחושת הרעב הנוראית הזו? אני אוכלת הרבה הרבה ומרגישה רע מאוד אחר כך. ניסיתי הכל והייתי אצל דיאטיקנית. לא עוזר. אני מחפשת משהו טבעי לתחושת שובע. אודה לך אם תעזרי לי.

אני גם הייתי ככה. מה שלי עזר הוא הליכה מהירה אחת ליומיים במשך שעה ורבע, פעילות אירובית מסוג זה מפחיתה את הרעב וגם משפרת את חילוף החומרים. גם אם תאכלי כמויות קטנות של אוכל כשאת רעבה ותעצרי כשאת שבעה כמו שהשיטה אומרת את תקטיני את הקיבה שלך ואז לא תוכלי לאכול כבר כמויות גדולות. זה טבעי שרעבים לפני מחזור אבל כפי שאת רושמת שאת אוכלת כל מה שאת רואה, זה נראה לי אכילה ריגשית כי הגוף לא באמת דורש כמויות מופרזות לפני מחזור אלה קצת יותר פחמימות ומתוק וכן ניתן לשלוט על זה אם רוצים להיות רזים.

מיטל היקרה . על פי גישת הרזיה ללא דיאטה רעב הוא פרטנר הכי טוב שלנו להישארות במשקל גוף בריא ומאוזן. אם אנחנו מכירים אותו, מכבדים וממלאים, הוא יאפשר לנו להישאר באיזון מלא. רעב זו דרכו של גופך להודיע לך שהוא זקוק לדלק . בניגוד למכונית, צריכת הדלק של גופנו משתנה בהתאם לנסיבות שונות ומגוונת ומושפעת מהרבה גורמים. אין שום צורך להתוכח עם הגוף, אם הוא רעב יש להזין אותו בלי לפקפק בכונות שלו. אכן, לפני המחזור יש שינוי הורמונאלי היכול לגרום לעליה בצורך במזון ,כל עוד את בטוחה שזה לא רעב רגשי אלא ביולוגי אין שום סיבה להלחם בו. אגב משקלך תקין לחלוטין ולא ברור לי מדוע את מטרידה את עצמך בבעיה שלא קיימת כולל הליכה לדיאטנית, התנהגות מסוג זה עלולה ליצור בעיה למרות שלא הייתה קיימת בעבר. אז עצתי הכנה הקשיבי היטב לרעב הגופני שלך וכבדי אותו. שיהיה לך סוף שבוע נעים. בלה

1.58 לשקול 60 קילו !!!!!!!!!!!! זה המון איך את אומרת כזה דבר אולי את חשבת שהיא כתבה שגובהה 1.68????

גובהי 1.60 ומשקלי 75, כל הזמן מודעת ומתחברת לתזונה נכונה, אבל גם מרמה קצת, הייתי בכל מסגרת אפשרית כולל דיקור וכדורי הרזיה כולל שומרי משקל ודיאטנית, שום דבר אינו מועיל הדברים אינם מחלחלים וממשיכה להתבצר במשקל הנוכחי, היש פתרון או להרים ידיים? בת 55. אודה למענה. דריה

שלום דריה אתחיל ואומר שכל מה שמנית כחלק מהנסיון שלך הוא את גישת הדיאטה על צורותיה וגווניה השונים. כיוון שמדובר באותה גברת (בשינוי קל של האדרת), מיחזרת את אותן תוצאות. דיקור, כדורים, תפריט שומרי משקל, תפריט דיאטנית, עם קבוצה, בלי קבוצה, עשית אותו דבר. ומה שעשית זה בעיקר להעביר את האחריות החוצה (פעם לזה ופעם להוא), תוך התעלמות מהגורמים האמיתיים שיצרו את עודף המשקל שלך. וכשאת פונה החוצה...איך יחלחל? מה יחלחל? לאן יחלחל? אם את שואלת אותי "היש דרך אחרת?" אענה לך בקצרה "כן!" ואם ארצה להרחיב, אוסיף ואומר שיש דרך נעימה שגם עובדת, מעצימה וממנפת. ניסית לרזות ע"פ גישה מסויימת וזה לא כ"כ הלך (וגם לא כ"כ מפתיע), מציעה לך לבחון אפשרות לשינוי גישה. מה כבר יכול להיות? מקסימום זה יעבוד. גישת ההרזיה ללא דיאטה מכבדת את גופנו ורואה בו בעל הברית האולטימטיבי ליצירת הרמוניה בריאותית הכוללת גם את משקל גופנו. ויסות האכילה ובחירת המזונות לא אמור להיות בידיו של אף גורם חיצוני. מימדי הגוף שלנו הם פונקציה של יחסינו עם המזון, יחסינו עם גופנו, יחסינו עם העולם הרגשי שלנו. כשאנו מנסים לכפות על הגוף הרזיה, לא פלא שהתוצאה שאנו משיגים היא התוצאה ההפוכה. כל תפקידנו הוא לאפשר לגופנו את התנאים האופטימליים, לווסת באופן המספק ביותר את האכילה שלנו ולעשות את העבודה המושלמת בעצמו. ואיך נאפשר זאת לגופנו? ראשית נקבל החלטה רבת משמעות והיא לשים קץ להתנהלות הדיאטטית שלנו. די להגבלה, די לתיוג מזונות כטובים ורעים, די לספירת הקלוריות, לשקילה, ולתכנון. את המשאבים והאנרגיה שהפננו כל השנים לטובת כל אלה, נתחיל להפנות לדבר האמיתי. נתחיל לנתבם למודעות עצמית (שונה בתכלית מהגדרתך ל"מודעות"), להכרות מחודשת עם גופנו (אוהו, כמה הפתעות מחכות לך), לבנית מערכת יחסים בריאה עם מזון ולחווית חיינו באופן מלא. וכל זה, בשביל מה? בשביל: להיות רזים ובריאים בגוף ובנפש להנות מאכילה ומאוכל כפי שנועדנו להיות להיות חופשיים מהמטרד ומהמאבק הפנימי להיפרד מרגשות האשם להיפרד מהפחד שנעלה ונשמין שוב. אז מה את אומרת, בא לך להרים ידיים? דריה, לא אשלה אותך, מדובר בעבודה, והעבודה הזו היא במישור שונה וחדש שדורש למידה, תרגול ואימון. אך כל אלה, יכולים להעשות בדרך נעימה ומרתקת, אם תחליטי לטפח את עצמך מבפנים החוצה ותרפי ממשקלך כמטרה. כפי שכבר כתבתי, המשקל הוא רק תוצר לוואי. מאחלת לך שבוע נפלא וחג עצמאות שמח (אפרופו "עצמאות"...אולי הגיע הזמן) שלך בהנאה רבה לאה פינטו