מעידה

האם יתכן לנהוג בדרך כלל בשיטה שלכ ן(וכן לראות תוצאות) מלבד ימים בודדים בשנה כמו ערבי חג או אירועים מיוחדים בהם יכול לקרות שהאכילה תהיה בעיקר בגלל השפע ולא ממש תהיה עד ששבעים? האם הפעמים הבודדות האילו משפיעות על המשקל? אני רוצה לציין שכן אני הולכת בשיטה זו ומאוד מרוצה אבל "התפלק" לי בחג וכן הגזמתי לדעתי, המשכתי לנשנש וכבר הייתי שבעה כי לא יכולתי לעמוד בפיתוי של המאכלים שאין אותם כל השנה.

שלום שיר אחת החוויות הנהדרות שחווים אנשים שמאמצים את הגישה באופן מלא, אלה הם החגים. ארוחות החג מפסיקות להוות איום והופכות לחגיגה אמיתית שיש בה הרבה מעבר לאוכל. יש בה משפחתיות, יש בה מסורת, יש בה חגיגיות וצבעוניות, יש בה שיח ואסתטיקה וגם...אוכל. יקירה, אם שפע מאיים עלייך, לא תפסת את הנתיב הנכון. תודעת שפע היא בבסיס הגישה. שכן, אם לא יהיה שפע, איך נוכל לבחור באמת? השפע נועד להנאתך ולא ליסורייך. אם שפע הוא מילה גסה או שיש בו טעם לפגם מבחינתך, את יוצרת לעצמך דיאטה סמויה. ומכאן ההתעסקות והטירדה. מה שכן מייחד את ארוחות החג, במישור הקולינרי, הם מאכלים יחודיים שאינם זמינים לנו במהלך השנה, ואם הם גם מזונות אהובים, זה אך טבעי שנחוש כלפיהם כמיהה. כל חסך יוצר כמיהה. בין אם החסך הוא אמיתי, נסיבתי או מלאכותי. וזה נורמלי לגמרי. אני בטוחה שאת יכולה להיזכר באדם אחד שהוא רזה טבעי, שאכל קצת יותר מהרגיל עבורו בארוחה זו. ואני גם בטוחה שאותו אדם, לא התחיל לנהל עם עצמו שיחות בענין. כי ככה מתנהגים אנשים רזים. מה שמטריד הוא שאת מוטרדת. שני דברים שחשוב להדגיש: 1. גופך אינו משמין ביום אחד בדיוק כפי שהוא אינו מרזה ביום אחד. השמנה והרזייה הם תוצר של מצב כרוני. 2. כשאנו אוכלים מעבר לצורכי הגוף, מכל סיבה שהיא, גופנו מכיר בתכולה האנרגטית שנצרכה ואינו דורש עוד, טרם ינצלה עד תום. הוא משתמש באנרגיה הזו ולא אוגר אותה. שיר יקרה, לא מעדת ולא "התפלק" לך. אלה הם מושגים ששייכים לעולם הדיאטה ולא לגישה שלנו. רק בגישת הדיאטה יש שחור-לבן, "הכל או לא כלום". זוהי צורת חשיבה שלא שייכת לכאן. עושה רושם שעלינו לחיות חיי שיגרה משעממים, בתנאי מעבדה מבוקרים, אם אפשר, על מנת שחלילה לא "נמעד". יקירתי, אלה הם החיים, מלאי ענין ותנודות. אלה הם אנחנו, לא רובוטים אלא בני אדם שחיים את החיים. ללא חשש וללא פחד, למדי את עצמך, למדי את גופך, ראי מה קורה בגלל "ארוחה אחת"? הרשי לעצמך להתנסות מבלי לשפוט עצמך כמועדת. אגב, גם המושג "פיתויים" הוא מושג שהומצא בעולם הדיאטה. אצלנו יש אוכל. ואת האוכל שלנו אנו בוחרים לאכול. אין לו את הכח לפתות אותנו, אלא אם כן גימדנו את עצמנו לידו והענקנו לו את הכח הזה, במו תודעתנו. "פיתויים", אנו נוטים לקרוא למזונות שאיננו מרשים לעצמנו לאכול או לפחות מגבילים אותם מאוד, מסיבה כלשהי (דיאטטית, במקרה הזה). ואם יש הגבלה קוגנטיבית, זו דיאטה. ברגע שמזונות מוגבלים בתודעתך ("אסור לי לאכול יותר" "אני אוכל רק קצת" וכ"ו) - את יוצרת באופן לא מודע אובססיה רבה יותר, שלרוב תסתיים בעוד נשנוש ועוד נשנוש (כי זה הרי "הכל או לא כלום" זוכרת?) תני לעצמך את החופש המוחלט לבחור בכל רגע נתון, מחדש. אל תתחייבי לדבר, פרט לחווית ההנאה המלאה שלך (והשאלה הלא טריוויאלית בכלל היא האם את יודעת מהי הנאה מאוכל, עד כמה את נוכחת בחווית האכילה שלך?). יקירה, אינני יודעת באיזה אופן את עושה שימוש בגישת ההרזייה ללא דיאטה. ממליצה לך בחום להיות ערה לחשיבה הדיאטטית שמרימה ראש. והכי חשוב, תהני מהחג. מאחלת לך ימי חג נעימים והרבה חופש שלך לאה פינטו