הרזיה

אני קוראת את ההודעות בפורום אך משהו לא מובן לי הרי זה מדע מדוייק שאם אוכלים יותר מכמות קלוריות מסויימת ליום אז עולים במשקל ,נקודה . וכשמגבילים את כמות הקולריות ליום בשילוב תזונה נכונה אז יורדים במשקל , הרי אין פה קסמים (אבל שהיו)לכן אני לא כ"כ מבינה את השיטה של לאכול מה שרוצים , אני שמנתי ולא מצליחה לרדת במשקל כי אני אוכלת יותר ממה שצריך כדי לרדת ואגב אני אוכלת כי אני רעבה ובשביל לרדת במשקל אני צריכה לסגור את הפה גם שאני עדיין לא שבעה לגמרי ,אז מה זה בדיוק להקשיב לגוף ואם הגוף משדר שהוא רעב אז אוכלים ואוכלים ופשוט משמינים .

שלום לירן כמי שבאה מעולם האקדמיה, ביססה ומבססת את מקצועה על הידע המדעי, אין בכוונתי להפריך את העובדה האקדמית שאת מביאה. שנים רבות באקדמיה לימדו אותי שידע זה טוב ואם הוא מדעי-אקדמי זה בכלל אחלה... אך איך כל זה עוזר לי אם אני לא מצליחה ליישם? מה ערכו של ידע שאינו שמיש למשתמש? זה היה התסכול שלי כאשת מקצוע (להזכירך, דיאטנית שלמדה את מאזן האנרגיה השלילי על בוריו ועד לרמת התא) וכאישה שחיה במאבק כרוני עם גופה ועם המזון בחייה (ושוב, אזכיר שעל אף הידע והעובדה המדעית שאת מביאה ואותה אני מכירה היטב). והנה, גם את, "יודעת" אך רחוקה מהשגת המטרה. "יודעת" אך חיה בחוסר שביעות רצון ותסכול. אז לדעת זה יופי, אך כנראה לא מספיק, כי את לא ממש מצליחה להגיע לשם. ידע שאינו מופנם ומוטמע באורחות חיי, חייך, לוקה בחסר. מה שאני מציעה זה לשחרר קצת את האחיזה בעובדות המדעיות הפשטניות ולנסות להבין מה חסר כדי לייצר ביצוע מיטבי ובר תוצאה יציבה. ברמת הידע, הכל נכון. על הדרך אנו חלוקות לגמרי. מתאמנים שלי מגיעים ליצירת מציאות כפי שאת מתארת, באופן אחר לגמרי. לא מתוך הגבלה וחסך, לא מתוך כפיית חוקים ופקודות (שמתחילים בבוקר ונגמרים בערב), אלא מתוך מרחב של חופש וחיבור לגוף שלהם ולעצמם. איך זה קורה? כי זה הטבע שלנו. את מאוד צודקת כשאת כותבת "אין כאן קסמים", נדרשת כאן עבודה. אך זירות העבודה שלנו שונות. בעוד את מציגה את גישת הדיאטה שמתמקדת בפן ההתנהגותי, גישת ההרזייה ללא דיאטה מתמקדת במקור שהוא צורת הפרשנות, החשיבה, התשתית הקוגנטיבית. כשאת מאמינה (אמונה = קבעון מחשבתי) שאת צריכה להנדס את האכילה שלך, להגביל אותה, את יוצרת לא רק רעב פיזי אלא גם רעב פסיכולוגי. וזה לא יחזיק מים. אכילת היתר מחכה לך בפינה. כשאת כותבת "אני שמנתי ולא מצליחה לרדת במשקל כי אני אוכלת יותר ממה שצריך כדי לרדת ואגב אני אוכלת כי אני רעבה" - אני אומרת לך באחריות שאם את אדם בריא, אינך יודעת לזהות רעב פיזי-ביולוגי ומבלבלת אותו עם רעב רגשי. הגוף שלנו שואף למשקלו האידיאלי, זו הסיבה שקיים בו מנגנון שתפקידו לווסת את האכילה שלנו (מנגנון רעב-שובע). זה לא התפקיד שלך לחשב, לתכנן, לשקול, לספור, להעלות בריבוע ולהוציא לוגריתמים. זה התפקיד של הגוף שלך, והאמת היא שהוא יודע לעשות זאת הרבה יותר טוב ממך וממני. רעב, זוהי הדרך של הגוף לסגנל לך את צרכי האנרגיה שלו ואת צרכיו לרכיבים ספציפיים. הוא אינו דורש אנרגיה לטובת אגירה, זה אינו צורך. לגוף אין צורך להשמין. הוא דורש זאת לטובת תיפקודים וזה אומר שזוהי אנרגיה נצרכת (לא נאגרת). אז אם את אוכלת כשאת רעבה, למה שתאגרי? למה שתשמיני? אין מצב שהגוף רעב בלי סוף. זוהי חשיבה של ראש שמן שאומרת כי אם ניתן לגוף שלנו ללא הגבלה הוא לא ידע די. מי שחווה את התהליך הזה נדהם לגלות כמה מעט חומר הגוף שלנו צריך. וקטנה לסיום... רק לצורך התרגיל, אמרי לעצמך באופן מכוון "אני צריכה לסגור את הפה" והיי נוכחת ברגש שעולה בך, מה הכי בא לך לעשות עכשיו? מה את מאמינה שתעשי בסופו של דבר? לאופן בו את "מטפלת" בבעיה, לאופן בו את מפרשת את ה"בעיה" - יש משמעות אדירה והשלכות טוטאליות על הפעולות שתבחרי לעשות. זה אינו מודע ומאוד אוטומטי. לירן יקרה, אני מבינה שזהו מפגש די ראשוני שלך עם הגישה שמביאה רעיון מנוגד למה שהאמנת בו עד כה. זו סיבה טובה להתנגדות שהיא טבעית לגמרי. הכירי בהתנגדות הזו שלך, ולשם השעשוע תני לעצמך את החופש להיפתח לרעיונות המוזרים שאנו מביאות בפורום הזה. שאלי שאלות ונשמח להמשיך לענות ולהרחיב את ההבנה שלך. מאחלת לך יום נפלא לאה פינטו

קראתי את מה שכתבת והבנתי את העניין אך זה נראה לי קשה ליישום כי דוקא כשאוכלים לא מתוך רעב פיזי יותר קשה לסגור את הפה כי אם אני שבעה אז אני מפסיקה לאכול , אבל אם אני אוכלת הרבה כי פשוט טעים לי ו"בא לי" קשה לי לוותר על זה אז בעקבות האכילה המרובה באה ההשמנה אז איך ניתן לשנות את זה ?