איזה יופי שיש תקוה!

אני בתהליך וקורה אצלי משהו מוזר. כשאני בחוץ/בסופר או בכל מקום אחר, אין לי שום כמיהה או רצון לקנות לעצמי משהו, קטן או גדול, מתוק או מלוח (כשבעבר הייתי קונה מס' דברים ומחסלת בדרך הביתה כדי שאף אחד לא יראה...). אלא אם כן אני רעבה, כמובן... אבל כשאני בבית, בשעות אחה"צ או בערב, אני חוזרת להרגלים הישנים ומבלה זמן רב מדי במטבח, לא רעבה פיזית בכלל, אבל כנראה מנסה לדחות את המשימות שיש לי, או שמשהו אחר מפריע. אני לא נותנת לעצמי זמן להרגיש אותו, ישר מחפשת משהו לאכול... איך אפשר להסביר את השוני? תודה על הפורום הנהדר!

שלום יערה. ראשית יופי. אם יש מקום שזה כן עובד אנחנו כבר על הסוס. נסי להתבונן מבחוץ ולראות מה שונה בתוכך כשאת בחוץ וכשאת בבית. איזה קולות דומננטיים שם ואיזה פה? אחרי התבוננות לא שיפוטית נסי להבין, באמת להבין, מה מציק לך בבית. האם זה מצוקה של לעבוד בבית(עבודה סזיפית לא נגמרת ולא מוערכת הרבה פעמים) אולי זה דווקא הזמינות של האכל וזה שאת לבד ואף אחד לא נימצא, אולי זה שיעמום וקושי להיות בbeeing כלומר פשוט להיות בלי לעשות כלום. זה שהקושי הוא בבית ולא במקום אחר מרמז לך ומוליך לקראת פיתרון אפשרי. מקוה שעזרתי. בלה