הפסקת הנקה ורגשי אשם

שלום ילדתי לפני שלושה חודשים הלידה היתה נוראית 14 שעות לידה רגילה, התינוק יצא בזוית לא טובה, נתקע - ניתח קיסרי. יום אחרי הניתוח צום, הכול כאב, הרגשתי ממש רע מבחינה נפשית והייתי מאושפזת בבית חולים שידוע בצפיפותו ובשירות הרע שלו. ההנקה התחילה רע, בבית החולים התינוק שנולד 3.8 ק"ג התחיל עם מטרנה ואני בכוח ניסיתי להצמיד אותו לשד כשהוא צורח ומסרב. כל יום קראתי ליועצת הנקה והיא אמרה לי להיות סבלנית וכל פעם שהוא נהייה כבר אדום וצורח בהיסטריה לתת קצת בקבוק ושוב לנסות ציצי. כשחזרתי הביתה כולי כואבת מהניתוח מצאתי את עצמי יושבת שואבת ובוכה בחדר בסתר מכוון שהתמיכה היחידה שהיתה לי היתה מצד ההורים של בעלי שממש עברו לגור איתנו שבוע ועזרו מאוד מבחינה פיסית אבל נפשית איני מרגישה נוח איתם. גם בעלי לקח את הלידה קשה הסתגר בעצמו ולא היה לי על מי להשען מבחינה נפשית. במהלך הזמן שילבתי בן מטרנה ו2 הנקות מלאות ביום מהחזה ושאיבה אחת בערב. לפני חודשיים ויתרתי על השאיבה ועד היום אני מניקה אותו בבוקר ובאמצע הלילה. הוא מסכים לשתות רק כשהוא מתעורר בלילה עדיין עייף ונרדם שוב מההנקה או בבוקר בחושך לפני שפתחתי את התריסים. הבעיה היא שעברו שלושה חודשים ואני מעוניינת להפסיק את ההנקה מכוון שמרגע הלידה יש לי התקפות בולמוסים של אוכל בדיוק כמו של אחותי שאצלה בתום ההנקה זה עבר. אני הולכת ומשמינה ואחרי הטראומה שעברתי אני מרגישה שאני משתגעת ושנתתי את כל מה שיכולתי נפשית. כל פעם שאני חושבת על זה אני על סף בכי. ראשית בגלל רגשי האשם וגם בגלל שבעלי לוחץ עלי בצורה מאוד לא נעימה להפמשיך להניק בטענה שעכשיו חורף ואם אני אפסיק התינור יחלה יותר מכוון שההנקה מחזקת את מערכת החיסונים. הוא לוחץ עלי להמשיך. שאלתי אליך מנהלת הפורום שברור שאת בעד הנקה - מה לעשות במצבי? האני מאמין שלי הוא שתינוק יהיה מאושר יותר אם אמא שלו תהיה מאושרת. תודה

גלית הי, אני מניקה את בני מזה כארבעה וחצי חודשים הנקה מלאה ללא תחליפים אך למרות זאת הוא חלה כבר מספר פעמים ואפילו סובל מחום גבוה ומצינון קשה, לכן, לדעתי, אין אמת ודאית שהנקה מחזקת את המערכת החיסונית ובהחלט עדיף שתהי מאושרת כדי שיהיו לך את הכוחות לטפל ולגדל אותו בנחת, תתחזקי, הילה

שלום גלית בוודאי שאני בעד המשך הנקה ואני האחרונה שאמליץ למשהי להפסיק להניק . אך אם גמלת בליבך החלטה שזה הזמן לגמול ,והגמילה תעשה אותך מאושרת יותר ובעיקר תאפשר לך להיות אימא בריאה ומתפקדת .אז כנראה שזה הזמן לגמול . חשוב תדעי שגמילה מביאה לעיתים רגשות של עצב ותחושת אובדן, מאחר והיא מסמלת סוף תקופה מאוד מיוחדת בינך לבן בניך .אך אני אל חושבת שאת צריכה להסתובב עם רגשי אשם שהחלטת לגמול ,תזכרי שנתת במשך שלושה חודשים את הטוב ביותר שיכולת לתת לבנך ,ותזקפי זאת לזכותך . חשוב להיות מציאותי לגבי הצפיות מהגמילה, הגמילה אינה הופכת את ההורות לקלה יותר ואינה ממעיטה מצרכיו של התינוק לדרוש תשומת לב מרבית ממך ( לפעמים ההפך הוא הנכון ) לכן חשוב שתבחני מול עצמך מה את מצפה שיקרה כאשר תגמלי .ואז תקבלי את ההחלטה כמה שזה ישמע מוזר ,אני חושבת שאין פסול בלתת תחליפים בעיקר אם זה שומר על בריאותך הנפשית ומאפשר לך לתפקד . גם אם בחרת לא להניק הכי חשוב שתמשיכי להיות אימא בשבילו ולאהוב אותו ולתת לו את מיריב תשומת הלב שאת מסוגלת לתת על מנת שהוא יגדל להיות ילד מאושר כי זה הכי חשוב . מעבר לכל מה שכתבתי אם את מרגישה שמאז הלידה את עצובה מידי , לא ממש מתפקדת , חסרת מנוחה או מתוסכלת ,או בקיצור חשה שאת סובלת מדיכאון זו לא בושה לפנות לרופא על מנת לקבל עזרה . תעדכני אותי איך את מרגישה . נירית