תינוקת שהפסיקה לינוק

שלום רב, ביתי בת שנה וחצי ינקה עד לפני שבועיים (מתי שבא לה, הרימה לי את החולצה וינקה) כרגע אני בחודש רביעי להריון. כמה ימים לפני שהפסיקה לינוק היא התחילה רק לנשוך את הפיטמה ולא לינוק, היא הייתה מחייכת חיוך ממזרי , מביטה בי ונושכת (יוצאות לה כמה שיניים בו זמנית). כמובן שהייתי כועסת מאוד ומיד מנתקת אותה מהשד, ככה היה במשך חמישה ימים שלמים, רק נושכת ולא יונקת אך לא התייאשתי והמשכתי לתת. ביום החמישי היא נתנה לי כזה ביס שצרחתי לשמיים (וגם ככה החזה מאוד כואב לי מההריון ומהעובדה שהוא ממשיך לגדול ובנוסף היה לי קצת גודש) והרמתי את קולי ואמרתי לה "אוי ואבוי, אסור לנשוך את אמא" היא נעלבה ובכתה.ומאז כשהייתי מציעה לה לינוק היא לא רצתה (היא פשוט אמרה "לא רוצה"). במשך השבוע הייתי מציעה לה , גם כשהיינו מתקלחות יחד היא הייתה מצביעה ואומרת "ציצי" אך לא יונקת. היא מרימה את החולצה לפעמים אך כדי לשים את הראש על הציצי. (היא נמצאת איתי בבית ואני תמיד בלי חזייה בבית). קניתי לה לא מזמן בובת תינוק ומידי פעם אני שואלת אותה אם אפשר לתת לתינוק ציצי (כהכנה לתינוק החדש....) והיא מסרבת ואומרת "לא" אגרסיבי. לקחתי את העניין של הפסקת ההנקה מאוד קשה והייתי די מצוברחת כמה ימים. הרגשתי ריקנות מסוימת. אני מחוברת לילדה הקטנה הזו בכל רמ"ח איברי, היא כל עולמי אני לא יודעת איך אוהב עוד ילד מרוב אהבתי אליה ואני מאוד מקווה שלא פגעתי בה או עשיתי משהו שישאיר אצלה איזה חותם שלילי בעתיד. 1) מה דעתך? 2) איך אוכל לדעת מהי באמת הסיבה שבגללה הפסיקה לינוק? הרי אם השתנה טעמו של החלב אז למה היא הפסיקה רק אחרי שלושה חודשים של ההריון? בנוסף רציתי לשאול מה יהיה כשיוולד אחיה בע"ה בעוד חמישה חודשים? האם את חושבת שהיא תתן לי להניק אותו? (כחודשיים לפני הלידה אני אכניס אותה לגן אך בכל זאת אחרי צהריים היא תראה שאני מניקה אותו) רב תודות וסליחה על אורך השאלה, היה לי מאוד חשוב לספר הכל בצורה מפורטת

היי מיטל, באמת סיפור מעניין ומרגש. אני יכולה להבין כמה קשה לך עם זה. זה לא פעם הראשונה שאני נתקלת ב"שביתות" הנקה בגיל עלבון. אני חושבת שעם כל ה"קבלה" וה"נתינה" שכחת את עצמך. ילדים צריכים לפעמים גבולות ואולי אם היית מפסיקה אותה עוד שהיא הכאיבה לך ולא ינקה היא הייתה לומדת שהיא לא יכולה לעשות את זה. נגיד אם בפעם הראשונה היא הייתה נושכת, היית פשוט מורידה אותה ואומרת לה שזה מאוד כואב לאימא ולא יונקים בצורה כזאת. כשתרצי לינוק בלי להכאיב אז תבואי לאימא ואני אשמח לתת לך". אחרי כמה פעמים שהיית מורידה אותה מן השד, היא הייתה מבינה אולי שאת מתכוונת לזה וזה מציב לה גבול. חינוך הילדים מתחיל כבר בגילאים האלה. הצבת גבולות לפעמים עוזר לחנך אותם. אני לא בעד לעשות את זה בצורה אלימה אלא ברוך. אולי לא היית מגיעה למצב ו הגעת כי היגיעו מים עד נפש וכל פעם היא מנסה אותך - עד איפה אפשר ללחוץ. עד שזה התפוצץ וממש הכאיבה לך. לגבי ההמשך, זאת לא שאלה האם הילדה תיתן לך להיניק תינוק חדש. את האימא ואת אמורה להיות בשליטה. ילדה גדולה אינה סיבה לא להיניק ולתת לילד שני מה שמגיע. כולנו הרגשנו ממש אותם התחושות לגבי איך אפשר לאהוב ילד נוסף. אנחנו כאילו מרחמים על הילד הגדול כאשר נופל עליו עוד תוספת למשפחה. ובצדק. מגיע להם רחמים - דומה לאיך היינו מרגישים אם הבעל היה מביא עוד אישה הביתה. אבל יש הבדל בין לרחם ולהיות מודעים לבין איבוד שליטה ולתת לילדה לנהל את החיים שלכם. את לא עושה לה טוב אם תתני לה לחשוב שהיא יכולה לשנות את העובדה שיש תינוק חדש בבית. אגב, ברגע שתלדי תביני מה זה אהבה גדולה. מדהים כמה שאנחנו מסוגלות לאהוב. אם ההנקה חשובה לך נכון תעשי כשאת מסבירה כמה ההנקה חשובה לתינוק חדש. בדיוק כמו שהיא קיבלה. התחושות והרגשות שלה לא ישתנו אם תחליטי לתת בקבוקים במקום שד. אם היא תתנגד לתשומת לב הזה היא תתנגד לכך ולא חשוב שיטת ההזנה. יש גם סיכוי שהיא תרצה לחזור לינוק כאשר היא תראה את הקטן יונק. אז את יכולה להציע לך. יש את כל הסיכויים שהיא תנסה ולא תמשיך. ואם כן שזה נדיר - אז היא תוכל לתקן את סיום ההנקה שלא הסתיימה בצד הכי טוב. לגבי המצב הנוכחי. את יכולה להציע - אמבטיה משותפת עוזרת לפעמים. היו לי מקרים של שביתות ולפעמים זה לקח כמה שבועות עד שהתינוק חזר לינוק. מקוה שזה עוזר. מאחלת לך הצלחה רבה. בברכה אלן