אימי בת ה 88

לפני כשבוע העברנו את אמי בת ה 88 למוסד לתשושי נפש, מקום מצויין , המון המלצות ופיקוח רפואי. לפני כ4 חודשים היא עברה לגור אצלנו במהלכם הלכה והתדרדרה מנטלית , הזכרון מחוק לגמרי, הפכה אובססיבית בדרישות להיות לידה , במיוחד אני-בתה היחידה, וכעסה כאשר הייתי עסוקה אפילו בשיחה עם בעלי.בדרך כלל היתה נחמדה ומתחשבת. לאחרונה אופיה השתנה. שנים רבות היא גרה לבד ושמרה בקנאות על עצמאותה, תוך שטיפלה באחותה / בשנתיים האחרונות ביקרה בהנאה רבה במרכז יום לתשושי נפש. טיפוס של מנהלת.כיום- אובססיבית בדרישה לראות אותי, לחזור הביתה להיות מטופלת רק על ידי.פסיכיאטר המליץ על אלידול. זה כשנתיים היא לוקחת אקסלון. האם אלידול מסוגל להרגיע ולהפחית את האובססיה? אני מבקרת אותה כל ערב לאחר העבודה .יש ערבים נעימים אבל לרב היא מאד נסערת דורשת שנקח אותה אלי הביתה ומתלוננת על המקום, האוכל וכו'האנשים לא מתאימים לה אין לה עם מי לדבר וכו'. כאשר אני מספרת לה סיפורים נעימים על ילדי ונכדי, היא נרגעת ולעיתים אף מתבטאת הפוך לגמרי, המקום/היחס/האוכל נפלא וכו'. מה עושים? האם אלידול יכול להיות פתרון ולהביא לה מרגוע לנפש?

לבת שלום, מכיוון שגם אני בת יחידה ועברתי תקופה לא קלה עם אמי, אני ממש מבינה אותך. אמך עברה למוסד רק לפני שבוע. לעזוב בית פרטי, ולעבור למוסד כזה, גם אם יש לו המלצות מצויינות, זה ממש קשה,, זה בהחלט משבר. פרטיות אין, לאכול צריך לפי השעות הנהוגות שם, מטפלים בה אנשים זרים, שמתחלפים בכל משמרת, חלקים נחמדים חלקם לא . העבודה שלהם קשה, אבל בשבילם זו עבודה והיא אחת מ.... לא פלא שיש לה מצבי רוח מתחלפים, כעס, תלונות ולעיתים ההפך. במצב כזה של אמך, אנשים משתנים והופכים להיות כאילו שוב ילדים קטנים. לא אצל כולם זה קורה, אבל זה קורה. לא פלא שהיא רוצה לחזור הביתה. בבית היא היתה עם הבת שלה וזה אחרת לגמרי. יתכן שהזמן יעשה את שלו והיא תתרגל ותרגע קצת. אני בהחלט מבינה את זה שאת כבר לא יכולת לטפל בה, אבל תביני שהרצון שלה לחזור הביתה הוא טבעי. בקשר לטיפול התרופתי את צריכה להתייעץ עם רופא, אולי גריאטר או פסיכגריאטר. בפורום כאן אין רופא. חיפאית

בת יחידה שלום. אין ספק שהצעד של מעבר למוסד הוא משמעותי ביותר. סביר להניח שההסתגלות היא קשה במיוחד כשאת מספרת שזכרונה של אימך "מחוק לגמרי". כל כך קשה להסתגל למקום כשאין דרך לזכור ולהפנים דמויות ,פנים, סדר יום ושמות. הירידה בזכרון מעוררת חרדה רבה וצורך להאחז בדמויות קרובות. אחותה נפטרה ואת האדם המשמעותי בחייה. מול החרדה הרבה נראה כי היא נאחזת בך כדי שתיצור בתוכה אורינטציה של זמן ומקום.אין ספק שאת זקוקה לעזרה כדי שלא תקרסי בעצמך ונשמע שההחלטה על אשפוז היא רבת משמעות.טוב את עושה שאת מבקרת אותה יום יום ומשתפת אותה בחייך . כך היא חשה מחוברת , משויכת וממשיכה להיות מעורבת. נשמע שמצאת את הדרך לעזור לה להרגע ולהתמתן. נשמע שצריך להמשיך בדרך זו עם הרבה הרבה סבלנות כי זה הכיוון. כדאי להתיעץ עם פסיכוגריאטר לגבי ההרכב התרופתי. הלידול למיטב ידיעתי (ואני לא פסיכיאטרית) מווסת מחשבות שווא אך לא נותן מענה מספק לחרדה הרבה שאימך סובלת ממנה . יתכן שהוא ימליץ על כיוון תרופתי נוסף. בהצלחה נעה