לחץ דם, אירוע מוחי, ושאר עניינים

אימי בת 70, חשה בשבוע שעבר ערפול בשדה הראיה ולאחריו כאב ראש. ביום שישי האחרון היא הרגישה ראיה מעורפלת, קוצר נשימה עם לחץ שם של 160/84 (אציין כי אמי סובלת מיתר לחץ דם) רופאת המשםחה חששה כי אמי עברה אירוע מוחי קטן אילו בבית החולים שללו את זה בדק אותה רופא עניים שמצא קטרקט ורופא א.א.ג שלא מצא דבר למרות טענותיה על כאבים פנימיים באוזן. במחלקה בה אשפזו את אימי לצורך ביקורת ומעקב קבעו לה ביום שישי תור ל-CT ראש. ואילו השאלות שלי: א. האם אפשר למצוא בדיעבד - ממצאים על אירוע מוחי - קטן ביותר - בגוף? ב. המחלקה אמרה שאמי תשאר באשפוז עד לבדיקה CT ראש - אבל בגלל שמצבה לא קריטי היא יכולה להמתין לבדיקה עד שיתפנה (אפילו שבוע) - אין דרך לזרז את זה ? אין משמעות לאשפוז בדבר עדיפות בבדיקות וטיפולים? האם ניתן לקבל הפניה מהרופא מפחה וללכת באופן עצמאי ולבקש שחרור? ג.למי להאמין לבית החולים שעושה שגיאות לעיתים או לרופאת המשפחה - בקשר לאפשרות לאירוע מוחי? איני מוצאת שום סיבה להשאיר את אימי בבית החולים רק כדי להמתין לבדיקה - במיוחד לאור העובדה שבזמן הזה היא נחשפת למחלות נוספות : השותפה לחדר עם דלקת השתן, אשה מהחדר השני קיבלה תרופות בטעות במינון הלא נכון / או תרופה שגויה (בודקים את זה עכשיו) ולכן כל גופה התנפח כתופעת לוואי.... ואיני רוצה לדבר על כך שהמצב בנפשי והרוחני נפגע בשהות הזו מה שמחליש את המערכת החיסונית.

אני חושב שתדפיסי את כל השאלות האלה ותגשי אם זה לרופאת המשפחה. רופאים בהרבה מקרים מתיחסים ברצינות למשהו כתוב בבהירות ועונים אחד לאחד. אין לדעתי מישהו שיותר מוסמך לענות על השאלות שלך מהרופאה. אגב לפי נסיוני את צודקת בכל מה שאת כותבת, אבל לבית החולים יש הגיון משל עצמו. זאת ועוד, אין פסול בזה אם את מבקשת פגישה עם ראש המחלקה ומביעה לפניו את כל השאלות, רק בזהירות, דוקא רופאי בית חולים נוטים להיות רגישים, אולי מחמת העומס הרב המוטל עליהם.

שלום! רק דבר אחד מנסיון אישי: אפשר לגשת בבית החולים למשרד שעוסק בקביעת התורים לבדיקת ct ופשוט לנדנד לפקידה בכל מיני נימוקים , על מנת להקדים תור כמה שאפשר. בקופת החולים זה יכול לקחת הרבה יותר זמן. חשוב גם מי שמפענח את הבדיקה ..

המפגש עם המערכת הרפואית הצבורית בארץ הוא מפגש לא תמיד נעים הן לחולים והן לבני המשפחה המלוים. עבור פוליטיקאים רבים מושג "הזקנה במסדרון" הוא מטבע לשון שחוקה בה משתמשים רק במערכות בחירות. המפגש עם בית החולים עלול לעורר שאלות רבות וחששות מאוד לגיטימיים. האם אימך תקבל את היחס המתאים- יחס מכבד ואנושי? האם ניתן להאמין לחוות הדעת של הרופאים שעלולים לפספס אנפורמציה ולשגות בין ים החולים והתורים ? האם כל הבדיקות והטיפולים נחוצים? האם סביבת בית החולים, שיכולה להחליש פיזית ונפשית, הכרחית? דני וח. שתפו לגבי אסטרטגיות ההתמודדות שלהם. אין ספק שכדי לנדנד לפקידה, לאזור אומץ ולדבר עם מנהל המחלקה או לדבר בפרוטרוט עם רופא המשפחה את תדרשי לאסרטיביות רבה. האסרטיביות נדרשת בכל מימד של תהליך האשפוז. ברור חוזר ונשנה לגבי מינוני התרופות, לגבי מועדי הבדיקות. לעתים יש לחזור ולשאול מספר פעמים. בתוך כל האנפורמציה ואנשי הצוות מסביב כדאי הרבה פעמים לדעת מאיפוא להתחיל. במידה ואת מכירה אדם שעבר סיטואציה דומה השתדלי ללמוד מנסיונו. כמו כן כדאי להעזר בליווי של רופא שמעורר את אמונתה של אימך ושלך. שלפחות פרצוף אחד יהיה מוכר וידידותי. השתדלי לשתף אותו בחששות, בכל שלב בטיפול שאימך עוברת. אדם כזה הוא נקודת משען חשוב במיוחד. במידה ורופא המשפחה אינו כזה כדאי להעזר ברופא פרטי על אף ההוצאה הכבדה (בדרך כלל הקופות משתתפות חלקית). כמו כן מומלץ מאוד לקבל חוות דעת שניה . יחד עם זאת כדאי לזכור שלרוב הצוות בבית החולים מקצועי והעבודה נעשית באופן תקין ומסודר גם אם הדברים נראים מסביב מלחיצים. לעתים יש שני צדדים למטבע (את לא יודעת את הסיפור כולו בדבר דלקת השתן או התנפחותה של האישה מהחדר השני). לעתים את חשופה לדיסאנפורמציה שמנפחת סיפורים למימדים מבהילים ממה שהם. מקווה שהכל יעבור בשלום. בהצלחה נעה