תרופות במצב דמנטיה

אמי נמצאת במוסד סיעודי מזה 8 שנים. היא אינה מזהה אף אחד,אינה מדברת,עושה את צרכיה תחתיה,אינה הולכת ואינה מזינה עצמה באופן עצמאי. שאלתי היא האם במצב כזה מתן תוספי מזון+תרופות נגד פרקינסון+תרופות לבלוטת המגן אינן מאריכות את חייה באופן מלאכותי, בעיקר אם ניקח בחשבון שכאשר שכלה עוד היה בראשה הביעה רצון למות היה ותגיע למצב חוסר אונים כזה. ברור שמבחינת המוסד בו היא נמצאת ככל שהיא חיה זמן רב יותר, הם ממשיכים לקבל כסף עבורה. המוסד הוא פרטי.

אני כותב את זה גם עבור קוראים מבין חברי הקשישים - שאני בכל זאת מקוה שקוראים בפורום חשוב זה, גם אם אינם כותבים בו הרבה. בשאלה של "למות בכבוד" מתלבטים הרבה הרבה אנשים וביחוד אנחנו הקשישים. לכן אני ממליץ לכל בן אדם שבאמת ובתמים לא רוצה שיאריכו את חייו כשהם הופכים לבלתי אנושיים לחתום על "צוואה בחיים" של לילך. זה לא מבטיח שלא יענו אותך בסוף ימיך בכל מיני ענויים קשים אבל משפר את סכוייך ללכת מהעולם הזה בצורה מכובדת. בכל זאת, בעצמי ראיתי שמישהו קרוב אלי מכל, כשהגיע הרגע, והיתה בטיפול נמרץ, נלחמה כאריה להשאר בחיים, למרות שגם לה היה כנראה ברור שהמלחמה אבודה מראש. אני אומר את זה כדי שתביני שהתשובה אינה חד משמעית בשום מקרה, ולא בטוח שבמוסד שאמך מאושפזת בו פועלים רק מאהבת בצע. האשה שאני מדבר עליה היתה מאושפזת בבית חולים של קופת החולים ולהחזיק אותה בחיים עלה לקופה אלפי שקלים ליום. אם את מעונינת ביעוץ, התיעצי בעמותת לילך לפרטים : 6730577-03 כמובן שיתכן שהתשובה תהיה שמאחר שאמך לא הביעה את המשאלה למות בכבוד בכתב - אין מה לעשות.

בן/בת יקרים. מתואר כאן מצב קשה ביותר בהם את/ה חשים כי חייה מוארכים באופן מלאכותי. יחד עם זאת בזמנו היא ביטאה רצון בעל פה לא להגיע למצב זה. נושא המתת חסד/אי הארכת חיים באופן מלאכותי עולה לדיון פעמים רבות במצבים של מחלות סופניות ו/או מוות קליני. ברמה האנושית,האתית,מוסרית,הלכתית ורפואית מדובר בסוגיה קשה ביותר. דלהלן מצורף לינק המאגד מאמרים וקישורים בעד ונגד בנושאhttp://michacohen.tripod.com/search.htm. כמו כן הפניתו של דני לעמותת לילך יכולה להיות מקור להתיעצות וחשיבה בנושא. יחד עם זאת אני חושבת עלךי. על הכאב הרב לראות אמא במצב כזה. על אובדן התקוה לראות משהו משתנה. על העומס הנפשי והרגשי,הפיזי והחומרי העצום הכרוך במצב הזה. הכעס על הרופאים וצוות בית האבות שנותנים למצב הזה להמשך. אך האם באמת אפשר להאשים מישהו? האם אפשר לקחת כאן החלטה ברורה? מדובר בסיטואציה בלתי אפשרית בה אף אדם לא רוצה לקחת את תפקיד אלוהים. יחד עם זאת אני מדגישה כמה חשובה התמיכה מסביב עבורך. לדבר עם אנשים נוספים הנמצאים במצב זה. יש אנשים שיעדיפו קבוצה, יש כאלה שיעדיפו טיפול ויעוץ פרטני . העזרה היא חשובה ביותר כי אל מול מצב כזה נדמה כי כל הכוחות מתכלים. במידה ותרצה/י עזרה בחשיבה לגבי מקומות כאלה, את/ה מוזמנים לפנות שנית. בברכה נעה

כשאני מחפש קבוצות דיון על הנושא אני מוצא http://gifted.cet.ac.il/gifted/forums/forum.asp?Asp=401&UID=&FID=3383