מצוקה נפשית

אני בת 35 וטרם הצלחתי להחזיק במקום עבודה יותר משנה, כול חיי נעתי ולא התמקדתי בכלום, אני מתוסכלת מהחיים, מבולבלת, ללא זוגיות כבר כמעט 10 שנים, ורע לי כול הזמן, יש לי מחשבות אובדניות ובנוסף גם דרמות, אני רגישה, בכיינית, והדימוי העצמי שלי בזבל, אני פסימיסטית אבל גם אופטימית, ובכלל נדמה לי שאני לא שפויה ןלא מוצאת את מקומי בחברה, אני נוטה להסתגר בביתי כבר שנים ולא מעניין אותי כמעט כלום, נראה לי שאולי אני בדיכאון חרוני, אני זקוקה לעזרה זה בטוח אבל אני לא מאמינה לאנשים , אני מאוסה בחיי ואין לי ראות לעתיד שלי, אין לי חלומות, אני פחדנית , קיצונית, ומלנכולית, אודה לך אם תוכל להגיב בסוגיה זו.

אשתי לאחר 14 שנה יחד החליטה שמספיק לה. זאת למרות שאני בעל וחבר. לא מכה לא שותה לא מקלל נראה טוב ובאמת שחיינו חיים טובים +2 ילדים. כיום אני בודד. עם הוצלפ שהיא סידרה לי. וחובות שמתרגשים לקראתי חדשות לבקרים. עם חברה שנמצאת בירידה תלולה בקיצור בבת אחת תוך שנה עולמי חרב. מה שעצוב זה שהחוקים המנדאטוריים מאפשרים לנשים בבהמ"ש לעשות קרקס מהבעל ובחסות החוק! רעייתי משתכרת נהדר + מזונות של כ 5000 ¤ ושכד חודשי מדייר שיש לנו וכל זאת בחסות ובאישור החוק. ואני כבן 40 מעולם לא היו לי מחשבות אובדניות. אני מוכרח להתוודות בשנה האחרונה אינני מפסיק לחשוב על כך. חבל שאין ח"כ שמרים את הכפפה ובודק מהן זכויות הגבר בגירושין ולמה בהמש עוכר גברים ומטפל בתיקי גירושין בהכללה ולא לגופו תוך הכרה אמיתית במציאות של כל זוג. אני מאחל לך רק טוב