מכירים את ההרגשה שזה נמשך גם אחרי שזה נגמר?
דיון מתוך פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות
שלום לכולם. שמי מיתר, אני כתבתי פה מקודם בתור "cloudless" החלטתי עכשיו לכתוב בשם האמיתי. לפני שבעה חודשים, אחרי שלוש פעמים של דלקת ריאות באותו מקום ושנתיים שהוגדרתי חולת אסטמה, התגלה גידול מסוג קרצינואיד של שלושה סנטימטרים בריאה שלי, והוחלט לכרות לי את כל הריאה. אחרי הניתוח התגלו באותה ריאה שכבר הוציאו עוד שלוש גרורות בגודל סנטימטר-שני סנטימטר כל אחת. שקלו לעשות לי הקרנות באזור של ניתוח אבל החליטו שלא. לפני הניתוח חשבתי "טוב, עכשיו איזה חודש חודשיים של בדיקות ואז זה יגמר ואני אשכח מהכל", אבל הבדיקות פשוט לא נגמרות. במיפוי הראשון ראו כתם באזור של הניתוח, אז עשו סיטי וראו שזה סתם בגלל ה"פצע" שנשאר. במיפוי השני גם ראו כתמים בצוואר ובשחלות. אחרי בדיקות נוספות אמרו שהכל בסדר, אבל בפיענוח נוסף חושדים שיש לי משהו בשחלה. וזה אולי נשמע כאילו אני מתבכיינת "אוי אוי אוי בדיקת דם רק לא זה..רק לא סיטי..." אבל זה לא העניין. אני גם לא מפחדת לעבור עוד ניתוח או הקרנות או וואדאבר.. אני פשוט רוצה לדעת שזה נגמר, או לא נגמר. לא להתנדנד, לא חצי פה חצי פה. התוצאות האחרונות היו ביום שלישי.. בהתחלה אמרתי "טוב חפיף" אבל לאט העצב חלחל..ביום רביעי כבר הרגשתי ממש גרוע, היה אמור להיות לי מועד ב' בהיסטוריה (מועד א' התפספס בגלל בדיקות) ולא ניגשתי כי פשוט לא הייתי מסוגלת וכל היום רק ישנתי ושמעתי מוזיקה בחדר של אחי, בחמישי די בהיתי בקיר. ביום שישי קרה משהו שממש גרם לי להרגיש טוב, ואז הוא התבטל/: והיום לא הלכתי לבית ספר. יש מבחן במתמטיקה שיקבע אם אני אלך ל4 או 5 יח"ל אבל כל השבוע לא למדתי בשבילו אז החלטתי לא לגשת, אז אמרתי שאם אין מתמטיקה לא שווה לי ללכת להיסטוריה ואנגלית. המורה למתמטיקה הרגיזה אותי. באתי אליה עם ערימה של אישורים מכל השנה שהחסרתי, ויודעים מה היא עשתה? התחילה לצחוק! היא צחקה לי מול הפנים! אם לא הייתי בהלם ומתה מעייפות הייתי חוטפת עליה מה-זה עצבים. לפני המיפוי השני ציירתי ציור שמושפע מהשיר "echoes" של פינק פלויד, שגם השם Cloudless"" מופיע בציור ומושפע מהשיר, וחשבתי שאחרי התוצאות שיגידו שהכל בסדר אני אציר אותו על בד גדול, שיסמל את האופטימיות שלי והכל, כי באמת אולי עכשיו נשמעתי פאסימית אבל תמיד אני הכי אופטימית ושמחה וצחוקים וכל זה. ואבל כל פעם אני מחכה שיהיה "הכל בסדר" מוחלט, ותמיד יש איזה משהו... ומכירים את זה שהחברים שלכם, כמה חמודים ואוהבים ומנסים לעזור ככל שיהיו, פשוט לעולם לא יצליחו להבין באמת מה אתם מרגישים? ועוד משהו- מחר יש לי ביקורת במרפאה של הריאות בשניידר, אז חשבתי שאם אני כבר שם ויש פה מישהו שצריך משהו, שאני אביא לו או משהו כזה, אני אשמח לנסות לעזור.
את לאיודעת כמה כל מה שעבר עלייך מזכיר לי את התקופה שלי גמני חשבתי שזה כלום אבל תמיד דבקתי בדבר שזה יעבור והכל יגמר וככה זה ניגמר כל הכבוד על הדרך רק שאצלי היה זה גוש של 14 קילו וגם טופלתי בשניידר ... בישבילי זה המקום
שלום עומר, יש לי שאלה, אולי קצת מוזרה חח... איך בדיוק אפשר להסתובב עם גוש של 14 קילו בלי להרגיש? ..כלומר בטח הרגשת משהו, אבל גידול זה לא משהו שנוצר ביום אחד, מן הסתם.. [אני מנסה לדמיין את זה.. "יש לך סרטן", "אה..אז זה הבליטה הענקית בגב שלי.." סתם..אני מקווה שזה לא פוגע בך או משהו, אני אוהבת הומור שחור..] אצלי, אפילו את הגידול הקטנצ'יק שלי היה אפשר לגלות שנה וחצי קודם אם איזה אידיוט לא היה שוכח לשלוח את התיקון של הצילום רנטגן..פחח איזה כיף כל היום הייתי בבית, שמעתי מוזיקה ועכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב...פעם קראתי באיזה ספר הצעה שבמקום לעשות "ימי מחלה" לעשות "ימי בריאות" כדי שאנשים יוכלו לקחת יום חופש ולהירגע ואז לא לחלות מרוב לחץ.. אני בכל אופן מציעה שבכל פעם שיש בדיקות, כשאנחנו הולכים לקחת אישור לבית ספר מהמזכירה, שתתן לנו אישור לעוד שבוע שבו אנחנו לא יכולים להתרכז בגלל מה שאמרנו לנו בבדיקות..חח.. למרות שנראה לי שאתה כבר סיימת ללמוד? אני גם בשניידר וגם בהדסה, כי בהדסה יש מומחה לגידולים מהסוג שלי..למרות שתמיד חשבתי שאם אני אצטרך טיפולים זה יהיה בשניידר (אפילו שהסיכויים ממש קטנים יש מחשבות שאי אפשר למנוע מהן להיכנס לראש) תודה ויום טוב[=
למיתר כולנו היינו איפה שאת נמצאת כרגע..באי ודאות המעצבנת הזאת,בשיגרה המציקה והמעיקה הזאת,מילת המפתח עבורך היא אך ורק סבלנות גם כלפי עצמך וגפ כלפי הסביבה. קחי כל יום איך שהוא בא,תתמודי יום אחרי יום,קודם תהיי בריאה ואחר-כך תשברי את הראש על הלימודים שלך תמיד תוכלי להשלים לימודים אחרי יב,את הרבה יותר חשובה,תלמדי להשים את עצמך במקום הראשון בתקופה הזאת. לעולם אל תצפי גם מהחברים מבחוץ טובים וחמודים ככל שיהיו להבין אותך ואת הרגשתך,רק מי שנמצא בזה יודע מה את מרגישה וחושבת. תמיד תזכרי שיש אנשים שהם במצב יותר קשה ומעצבן משלך,תתעודיי הכל יהיה בסדר,אני מאמין כך וכך גם כולנו כאן בפורום. גם אני טופלתי בשניידר,היה לי לוקמיה ועברתי 10 חודשים כימותרפיה שזה היה פשוט גיהנום ואז שנה וחצי כדורים כימותרפיים שגם זה לא היה פשוט. בכל שאלה או בקשה או כל דבר אל תהססי מיתר ,אני פה בשבילך. מחזיק לך אצבעות ומקווה שהכל יסתדר לך. גיא
שלום, גיא, אני חייבת להגיד שממש התרגשתי לקרוא את מה שכתבת לי, ובאמת מוזר איך לפעמים לאנשים אכפת מאנשים אחרים שהם לא מכירים בכלל, קראתי את מה שכתבת כמה פעמים ואני אשתדל לזכור ולהקשיב לכל העצות. בקשר למה שכתבת "תמיד תזכרי שיש אנשים שהם במצב יותר קשה ומעצבן משלך"- המשפט הזה הוא מה שהחזיק אותי תמיד מההתחלה. שמעתי ילדה אחרת מתלוננת איזה מזל רע יש לה כי עשו לה ניתוח בתוספתן, ואני מההתחלה רק חשבתי איזה מזל ענקי יש לי שבסך הכל כרתו לי ריאה שזה לא כלכך נורא לעומת מה שאחרים עוברים. וכמו שכתבתי לעומר, באמת אני משתדלת לקחת הכל כמה שיותר בהומור... [עכשיו כזה היינו בסלון אני, אמא ואחותי...זה היה כזה "אמא את אוהבת אותי?" "כן" "ובלי שחלה גם תאהבי אותי?" "כן" "ובלי שיער גם תאהבי אותי?"... כי בדיוק הייתה כתבה ב"סגנון" על נשים שעוברות טיפולי פוריות, ודיברה שם אישה שהייתה לה ציסטה בשחלה שהרופא אמר שזה אולי מה שיש לי אם בכלל] תודה רבה גיא ועומר, שבוע טוב לשניכם.
כנראה שיש לי ציסטות. ואז רק נותר לקוות שהן רגילות כאלו ולא מסוכנות (ולא יגרמו לי לדלקות ולחמש הפלות כמו שקראתי בכתבה בעיתוןXD), שזה נראה לי רוב הסיכויים. יאי. גיא ועומר, תודה רבה על העזרה[:
מנהלי פורום תמיכה וסיוע לסובלים ממחלות ופציעות קשות
