פתאום.. ט?!

דיון מתוך פורום  נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה

29/09/2006 | 02:01 | מאת: בובה על במה

ופתאום עוד לילה ופתאום אני שוב לבד .. בין 4 קירות וחושך מסביב ופתאום.. שוב הכאב חוזר אליי. שוב המחשבות ופתאום.. רוצה לפצוע.. (אבל לא אעשה זאת..אל תדאגנה) ופתאום - קשה שוב.. כי חושך כי לילה כי לבד לי עכשיו ואין עם מי לדבר ואין מי שיקשיב גם 1202- עשו איתי הרבה פשלות.. שלא ממש בא לי להתאמץ להתקשר אליהם.. סתם מתחשק לי לכתוב מקווה שזה בסדר שהדכאונית של הפורום חזרה שוב.. כבר לא בשתיקה אבל מבגיזה בהודעות קשות......... מצטערת אבל באמת שהייתי חייבת לכתוב. לא יודעת אם עזר ..כי הכאב עדיין שם כי התמונות עדיין מול עיניי.. ובכלל, כל פעם שאני רואה את הפוגע אני רואה הרבה תמונות מהעבר. והיום ישבתי ונפל לי המכנס קצת והוא ראה טיפה מאחורה. הייתי שקועה בשיחת טלפון ..וגם לא ישבתי בחדר שלי אז... איך שהוא נכנס לבית, הוא ראה .. שונאת אותו שונאת את עצמי שונאת הכלללללללללללללללללללללללל אבל אותכן אני אוהבת, אל תדאגו. וסתם מילים שלי... (כל הזכויות שמורות כן.. חחח (-: ) ופתאום כשהלילה בא אתה מגיע גם יחד שולח ידיים משמיע קולות ופתאום כשהלילה בא אני נבהלת ורוצה לצרוח שמישהו ישמע שמישהו יציל ופתאום כשהלילה בא אנחנו לבד אתה ואני חושך בחדר ואין מי שיציל ופתאום כשהלילה בא איני עוצמת עין כי מפחדת ממך........ ימתעלל מניאק. שונאתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת

לקריאה נוספת והעמקה
29/09/2006 | 02:13 | מאת: בובה על במה

מביטה בענייך מביטה במבטך התמים מביטה וליבי נקרע כי רואה אותך סובלת כי רואה אותך מתענה כי רואה אותך בוכה ונקרעת מכאב כי רואה אותך באמת שאני רואה אותך.. ואני רעה רעה כי אני שונאת אותך כי אני לא מחבקת אותך אני מחבקת את כולם אני אוהבת את כולם אני לא שונאת אף אחד .. מלבדך. ואני לא יודעת למה.. מה עשית חסרת אונים שכמותך... ילדה בגוף של אישה מגיל קטן הרסו לך ת'ילדות ונהפכת לאישה ... ועל מה העצבים..? ועל מה הכעס...? ועל מה השנאה... ? פגעו בך.. רצחו לך ת'נפש.. אנסו לך ת'גוף.. ועוד מגיל 4.. אני לא יודעת אם אמרתי לך את זה וגם אם אמרתי, אומר לך שוב.. אני אוהבת אותך. אבל איך אשפר לאהוב ולשנא ביחד.. ? אבל את באמת מתוקה ואת באמת חמודה.. ואת... אוף לא יודעת . את מסכנה. כי לא היה מי שיציל אותך.. לא היה מי שישמע אותך לא היה מי שייגן עלייך לא היה מי שיעטוף אותך...... ומה אני עושה עכשיו.. ? בדיוק כמו שעשו לך.. ממש מגניב אה.. (בצניות גמורה..) אוף תסלחי לי תאהבי אותי גם ואולי לאט לאט נהיה חברות שוב.. נתחבר להיות אחת ולא נחיה ב2 מחנות .. כמו אוייבות ... כאילו אנחנו לא מכירות... כאילו אנחנו זרות אחת לשניה.. אפילו אנשים זרים מתייחסים יפה לאנשים שהם לא מכירים... אז מה אנחנו נגיד.. אבל את ילדה קטנה שבתוכי חדלי מהבכי חדלי מהכאב לא עכשיו לא הלילה כי אני עייפה נפשית עייפה ואין לי כוחות יותר.. תני לי מנוחה . תעזרי לי לעזור לך.. וביחד נהיה ....... אוהבת אותך ילדה, למרות כל מה שעשו לך.. (לגבי מה שהילדה הזו עשתה.. והיא עשתה, אני לא יודעת אם אני אוהבת אותה על זה..) זהו

29/09/2006 | 02:16 | מאת: בובה על במה

סליחה על בולמוס המילים שתקף אותי הלילה.. עכשיו הולכת שוב לנסות לישון..

29/09/2006 | 10:59 | מאת: אסתר

שמחה שאת מוציאה ומשתפת... זה עוד שלב בדרך.... איתך...

29/09/2006 | 02:43 | מאת: שדה ניר- בהתמוטטות עצבים...

את אינך בגפך..הנני כאן למענך... משוחחת ומסוככת עליך מגוננת ומתבוננת בבובה המקסימה והמדהימה שהיית ועודך... בילדה הקטנה התמימה וחסרת הישע שהיתה קורבן לפשע..ועתה היא בוגרת ומוגנת... כי מה שלא מחסל אותך מאמי רק יחשל אותך. אגב אורחא בשם הסקרנות גרידא(אינך חייבת לענות): הבנתי ממך שאת דתיה ומכנס זה שהשתרבב לך בלהט הכתיבה על שום מה? תחזיקי מעמד מאמי. מחר יום חדש ובהתחשב ביום הקשה הנוכחי הכרחי שהוא טעון תיקון ויחול שיפור והוא מוכרח להיות בר שינוי... כי מנסיקה נותר רק לדאות!!!!!!!!!!!!!!! מחזיקה לך אצבעות וגם את קורי העכביש שבעינייך בשל השעות הקטנות של הלילה...

29/09/2006 | 06:41 | מאת:

ראשית אין לך להרגיש לא בסדר... תכתבי ושתפי בכל מה שאת מרגישה... וכמה שאת מרגישה... אנחנו כאן בשבילך הדברים הקשים... הלילות מפחידים... והילדה לא אשמה....ולא משנה מה עשתה... היא זו שנפגעה...פחדה....וכאבה... היא שלא ידעה מה עושים במצבים כאלה... היא ילדה גיבורה....אמיצה... והיום היא מתמודדת.... למרות הקושי והפחד... מחזקת אותך מחזקת את הילדה אידה

29/09/2006 | 09:47 | מאת: בובה על במה

תודה על התגובות שלגן יומטוב שיהיה חתלתולה, אני מקווה שהצלחת לישן מעט. אוהבית אתכן... אה.. אני חלמתי שאמא שלי השתכר ואחרי זה בלעה כדורים... אוף, זה היה נוראי בשבילי.. התעוררתי קפואה !

29/09/2006 | 12:22 | מאת: מותשת

כ"כ הרבה מילים של כאב עצום עצוב וקשה... אין לי הרבה מילים רק לומר לך שאני איתך ושולחת חיבוק גדול וחם אני

29/09/2006 | 14:06 | מאת: שדה ניר

וכשהתעוררת קלטת שחלומות שווא ידברו ועולם כמנהגו נוהג ואמך כתמול שלןשום תודה לאל. נכון?! מה דעתך לתכנת ולשלוט בחלומותיך לנסות ולשנות את הקונספט והקונטקסט שלהם? תתחילי בדימיון מודרך במהלך היום וזה יהפוך לחלום מתוק, נשלט ומתוכנת במשך הלילה. מעין חוויה מתקנת. שהרי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ורוב החלומות שלנו מתבססים על אירועים אמיתיים ממהלך היום או מאירועים טראומטים או דרמטיים שנחקקו לנו עם השנים. ובידך יהיה לשלוט בהם במשך הלילה. מה דעתך על הצעת היעול, נשמה מקסימה שלי?

29/09/2006 | 20:25 | מאת: כנפיים...

בובה יקרה מאוד! כבר אמש קראתי את שכתבת והמילים פשוט ברחו לי.. חשבתי עליך הרבה היום... כל כך הרבה כאב במילים שלך.. כל כך הרבה רגשות שעולים... ואני שמחה שאת נותנת להם לעלות ומשתפת לפחות אותנו, וגם קצת בטיפול.. אני יודעת כמה קשה לראות ולהרגיש את זה באותו רגע, אבל את בהחלט עושה עבודה מדהימה... הזדהתי הרבה עם המילים שלך... עם הרגשות המעורבים לילדה הזו.. להרגשה שמצד אחד אפשר לאהוב אותה, ומצד שני.... מצד שני היא לא ממש צריכה להיות קיימת... (וזה במילים ממש עדינות....) מאחלת לך שתמצאי את הדרך עליה, לסלוח לה.. לעצמך... ולחיות איתה בשלום... שתתני לה יד ותחבקי אותה... כי היא כל כך צריכה את החיבוק הזה ממך... ((((((איתך))))))