טריגר
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
זה היה קשה והיה לא נעים , הנשמה שלי התכווצה והרגשתי איך הרגליים מתנתקות מהאדמה שעליה דרכתי. דקות ספורות קודם נזכרתי בו וחשבתי לעצמי כמה אני מקווה לא לפגוש אותו , פניתי לכיוון הבית של הורי ואז הוא פשוט היה שם. מהר התרחקתי שמה אני לא אעבור לידו , הרגשתי את העיניים שלו נעוצות בי. הכל עלה.......קיללתי אותו רציתי להרוג אותו על מה שעשה לי!!! והוא הולך לו בשלוות נפש בכזה רוגע......ואני נותרתי שוב פצועה ,....... החזקתי את עצמי כי הייתי חייבת לעלות להוריי ולהראות שהכל בסדר איתי......הם לא יודעים שמספר דקות קודם ראיתי שוב את האדם שהרס את חיי..... הכל עלה לי, שם זה תמיד.....אך המוח שלי התחיל לשחזר את הפגיעה.......... עוד פעם הכאב הזה ברגליים שמשתק , הנשמה שלי שצועקת......הרגשות שלי כ"כ מוערבים מצד אחד פחד אדיר כשאני רואה אותו , מצד שני רצון עז לצעוק!! אך המילים לא יוצאות מגרוני , הנשמה שלי מדברת , ליבי זועק.........הרגשתי את בואו , ידעתי שאני אראה אותו......והוא כהרגלו היה שם , המבט הזדוני הזה , שום דבר לא יוצא ממוחי......אני זוכרת ולא שוכחות את מה שעשה לי..... ביום חמישי האחרון קרה לי דבר מוזר , סתם זה לא קרה.......עשיתי סדר בין חפציי ובמקרה מצאתי מחברת שבהסח דעת באתי לזרוק אותה , משהו אמר לי לפתוח אותה, פתחתי את העמוד הראשון וראיתי שזו מחברת שכתבתי בה בנעוריי , אמרתי לעצמי שכדאי להשאיר אותו כי סה"כ זה יכול להיות נחמד להזכר בשטויות......... לאחר כשעה התחלתי לדפדף במחברת , המחברת נפתחה בעמוד שכולו כאב. הרגשתי שליבי נחצה לשניים , שנשמתי מתנתקת ממקומה.........מסתבר שכשהייתי בת כמעט 17 נזכרתי במה שהוא עשה לי וכתבתי הכל במחברת לפרטי פרטים......... הכי אירוני שכתבתי שזה בעקבות מה שהמורה אמרה שכילדים מדחיקים דברים זה מתפרץ מתישהוא...........פחדתי , האשמתי את עצמי......מרוב שהדחקתי אפילו לא זכרתי שאמי ידעה מזה והבעתי את חששי מהעובדה שמה היא תדע מזה........ זה היה מאוד קשה עבורי לקרוא זאת......זה שם.....הוא תמיד ליווה את חיי וזה כואב לי כי לא משנה כמה אני מנסה ומנסה זה תמיד שם , תופס אותי וחונק אותי......... ואז עשיתי את מה שלימדו אותי , כתבתי אך מהר מאוד הדחקתי זאת שוב......... כואב לי כואב לי מאוד.
כאב לב יקרה, הלואי והייתי יכולה להיות שם איתך , להחזיק את ידך, והינו נגשות איליו, וגורמות לו להתכווץ במקום , להרגיש את ההשפלה ,את הבושה ,את הפחד-כך שלא יעיז יותר לעולם להוציא את ראשו החוצה מבלי לחשוש שוב להיתקל בך. בעודי רושמת ,חושבת-איזה כח יכול להיות לנו ביחד ... תארי לך ,כל בנות הפורום מחזיקות יד ביד וגורמות לכל בני האלף שחרבו את נפשנו להרגיש פעם אחת בחיים את הפחד הזה.פעם אחת, זה בדיוק מה שמספיק כדי להבין. מחבקת ליז
זה יכול להיות רעיון נפלא , כולנו ביחד נגד הנבלות שהרסו את חיינו....... תודה שאת פה. אגב , מה שלומך? מצבך השתפר? מקווה כ"כ שכן. מחבקת
קרעת את לבי בתיאור החודר והמצמרר שכל כולו רווי בטריגר!!! כאחת המתמודדת עם פגישה פרונטלית מול האנס הפוגע לעיתים תכופות מזדהה עמך בכאב לב... משגרת לך חיבוק עוטף ומגן. ותזכרי שאני תדיר לצדך על מנת לגונן... אוהבת וכואבת עמך, שדה ניר
מצטערת שהיית צריכה לפגוש את חלאת האדם שפגע בך... שוב פגשת את הכאב... את הזכרונות... הכל כל כך קרוב...מוחשי... כל כך כואב... אני יודעת שהיה קשה מנשוא... אולם יקירה....את עשית זאת למרות הקושי הגדול...למרות הכאב.... ויום אחד את גם תצליחי לעמוד מולו גאה... לומר לו...אם רק תרצי.... יום אחד... למרות הכאב... את תרגישי חזקה וגאה בעצמך על כך.... מחזקת אותך ומאחלת לך את הרגע שהוא לא יצליח להשפיע... אידה
