עוד חצי שעה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
עוד חצי שעה הבת שלי יוצאת מהבית ונוסעת לבסיס החדש שלה...הבסיס החדש שלה בשטחים..ליד רמאללה...היא מפחדת...ואני עוד יותר...שמרתי עליה משך 18 שנים ועכשיו פתאום היא שייכת לצבא והם מסכנים אותה מבלי לשאול אותי בכלל...כמה חוסר אונים:(...ואני מנסה לשכנע את עצמי שהיא תהיה שם בסדר...שלמרות הבלאגן שחוגג עכשיו...שלמרות הכוננות..למרות שהיא צריכה לנסוע באוטובוס ממוגן כדי להגיע לבסיס..למרות הכל היא תהיה בסדר...הבעיה היא שאני לא משתכנעת...ומפחדת...כל כך כל כך מפחדת... דמעה
היי דמעה בוקר טוב וברוכה השבה אני מאוד מבינה לליבך , המצב מאוד לא שקט ומאוד לא רגוע , אין לי ספק שהיית מעדיפה שביתך תישאר בבית לידך במקום מוגן היכן שאת כן תוכלי להגן עליה , מאשר לשלוח אותה גם אם זה באוטובוס מוגן , לבסיס ברמאללה , אבל אין מה לעשות , אולי תדברי עם ביתך שתעבור לבסיס אחר , משהו יותר קל"ב , אולי היא תסכים , לפחות היא לא לוחמת , לא כמו הבנים שלי הגדולים , ועוד שנתיים וקצת גם הבן שלי השלישי , אין ספק שזה מפחיד , אבל את יודעת משהו ? למדתי מהם שהם לא פוחדים מכל המצב , בשבילם לא קיים הפחד הזה כי הם על מדים , וזה נותן להם המון כוח , " מה שרואים מכאן לא רואים משם " , חייבים לסמוך עליהם , וגם אנחנו כהורים חייבים להיות יותר חזקים , אין לנו הרבה אם בכלל ברירות , וגם אין לנו ארץ אחרת , אז תשתדלי להיות חזקה , ואני מחבקת אותך ומאחלת לך רק טוב חתולה
הבת שלי בכלל לא רוצה להיות שם אבל בצה"ל זה לא ממש מעניין אותם..אני מקוה שיהיה בסדר... דמעה
דמעה יקרה , מזדהה עם הרגשות שלך ותחושת חוסר האונים, גם אני כמו חתולה גיליתי שהבן אוהב את מה שהוא עושה, ושאם אדאג זה לא ישנה את המצב. ואת ההחלטות שלו לאן להתגייס והיכן שישרת. אז אני רוב הזמן מצליחה לא לדאוג ולהכיר בעובדה שיש דברים שאין ביכולתי לשנות ועלי לבטוח בו, ביכולתיו , וכן , גם בזה שמשגיח מלמעלה,ורוב הזמן זה מצליח.כשלא אני מנסה את הנייד... והקטע הוא, שלרוב אין לו זמן לענות וכשהוא כבר עונה הוא בעדינות מנפנף אותי ואומר : "טוב אמא .אני אתקשר אח"כ אני עסוק". מאחלת לך ולבתך שתקופת השרות תעבור מהר ובשלום. וגם פסח שמח ד.א. בליל הסדר היא תהיה???
מבינה כמה קשה לך, פתאום הילדה גדולה, לא עבורך, אלא עבור הצבא... הידיעה הזאת שכל החיים גוננת עליה, ותמיד ידעת איפה היא...ופתאום היא לא כל-כך שלך...זה קשה מאד. והפחד שלך כאמא שלה הוא ברור מאד. מקווה ומאחלת שהיא תחזור בשלום. שולחת לך מיליון חיבוקים של אהבה. ליאור
קודם כל תודה שאתן כאן ושאתן מבינות לליבי...הילדה נשמעת בסדר בטלפון..עדיין קצת מבוהלת אבל מתחברת עם בנות אחרות...אני מקוה שהיא תתחיל להרגיש שם יותר בנוח בימים הקרובים....אני עדיין לא שקטה.... שולחת חיבוק... דמעה
דמעה יקרה טוב לראותך כאן.... מה שלומך? יש קשר עם הבת שלך? אך היא מרגישה? מגיעה לחג? מקווה שיותר טוב...והמקום פחות מפחיד ממה שנראה...ושאתן מרגישות טוב... ובטוחות... חג שמח אידה
הבת שלי חזרה לחג...קשה לה שם ויותר מפחיד ממה שחשבנו...מקוה שתצליח לעבור משם בקרוב. רוצה לאחל לך חג שמח...חג עם המון אור..המון ביחד והמון אהבה. לחלק מאיתנו החג הזה קשה מאוד...גם לי...אני מקוה שאצלך הוא אכן יהיה החג השמח שהוא אמור להיות... דמעה
