הממ... שלום. אני חדשה כאן.
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני ילדה בת 16. עברתי תקיפה... לא היתה חדירה אבל כל השאר כן. קשה לי קצת לכתוב על זה כאן... פעם ראשונה שאני מעלה את זה על המחשב... שלושה אנשים... זה היה בכיתה ח' (הייתי אז בת 13 עדיין.) כשהם תפסו אותי חזק ולא נתנו לי ללכת... השתמשו בגוף שלי בלי רחמים. עד שמישהו בא וראה את זה והתחיל לרדוף אחריהם. נשארתי שם לבד. סחבתי את זה שנתיים בבטן עד לפני חצי שנה ככה כשסיפרתי לידיד שלי... עכשיו אני הולכת ליעוץ אבל, אני מרגישה כאילו הם עדיין על העור שלי... כאילו הם עדיין כאן. חשבתי אולי לשתף אנשים שכבר עברו דבר מהסוג הזה ולקבל עצות איך להתמודד עם זה... היעוץ מתחיל ליאש... אשמח להכיר את כולכם ולדבר איתכם ולהקשיב... תודה לכם על ההקשבה... 3>
כל הכבוד על האומץ לכתוב פעם ראשונה את הדברים על המחשב זה צעד גדול מאוד,ומצטערת לשמוע מה עברת,הגעת למקום שתוכלי בקצב שלך לשתף לקבל תמיכה להרגיש שאת לא לבד עם מה שעולה, ובינתיים מאחלת לך לילה טוב ותמשיכי לכתוב כאן אם תרצי כמובן ותודה ששיתפת למרות שקשה.
היי סול , בוקר טוב לך ברוכה הבאה לפורום שלנו , כל מה שאת נתארת לגבי התחושות שלך , מובן מאליו , כל אחת שעברה תקיפה מינית מכל סוג שהוא מרגישה כך , זה טבעי , נורמלי , רק משום שזה היה בכפיה , אני מאוד שמחה לשמוע שעזרת אומץ כן לספר למשהו , וידיד טוב זה חשוב , רציתי לשאול אותך על איזה סוג של ייעוץ את מדברת ? האם את מטופלת אצל מישהו או מישהי שקשורים לנושא של נפגעות ? או סוג של ייעוץ אחר ? מפני שזה חשוב , מאוד חשוב לדבר עם מי שכן יודע איך לטפל בך , האם יש במקום מגורייך מקום או מרכז לנפגעות ? אם אינך יודעת , אני מאוד ממליצה לך לטלפן למרכז לנפגעות תקיפה מנית -1202* , שם יכולים להפנות אותך למטפלת מקצועית , זה דבר אחד , דבר נוסף , אני מאוד שמחה שעזרת אומץ להכנס לפורום הזה , ולספר את מה שקרה לך , כל הכבוד , את מאוד אמיצה ,אני מאוד מעריכה את החוזק שלך , כן כמו שאת שומעת , זה דורש חוזק נפשי , ואת חזקה גם אם זה לא נראה לך או לא נשמע לך ,אנחנו פה בפורום נשמח לעזור לך בכל דרך אפשרית כדי שיהיה לך יותר קל , ואת מוזמנת להשאר איתנו כאן עד................., אחרית הימים , את יודעת מה ? אני מרגישה שאני רוצה לתת לך חיבוק חם מכל הלב , האם זה יהיה בסדר מצדך ? ודבר נוסף , בכל זמן שתבחרי , ותהי מטופלת אצל מישהי מקצועית , לפעמים תרגישי את אותה תחושה וזה באמת בסדר , מותר מידי פעם להתייאש , מה שחשוב הוא לא להרים ידים , ולהמשיך עד סוף התהליך ,יש נפילות , אך הן נועדו כדי לאגור כוחות כדי לעלות חזרה , סול חמודה ,אני מבינה שהכל עכשיו מאוד קשה לך , אבל תראי עם הזמן שזה עוד ישתנה לטובה ,אני נאוד גאה בך על זה ששיתפת מישהו ,האם העזת לספר למשהו במשפחתך ? אולי כשאי שתשתפי את אימך בכל מה שאת עברת , כדי שתוכל לתמוך בך גם בתוך התהליך , חשוב שתוכלי תמיכה מכל מי שרק אפשר , זה עוזר , בכל מקרה , אנחנו כאן , ואת גם מוזמנת לקחת חלק בתשובות שלך לשאר המשתתפות , אני בטוחה שיש לך המון מה לתרום מעצמך , אז .........., הישארי , וחישבי על מה שכתבתי לך , זה חשוב מאוד . חתולה
גם חדשה, עם כל הקושי - כבר מרגישה , שהאפשרות ברגע קשה, פשוט לכתוב את הרגשות ולקבל תגובה תומכת ורגישה עושה לי טוב. ואל תחכי כמוני... לתת לדברים לצאת בעוד 30 שנה. זה לא פחות כואב כשכבר גדולים ואל תתיאשי מהטיפול , אולי, כמו שכבר הומלץ כדאי לבדוק אם אכן הטיפול שאת מקבלת מתאים ויש כאן בנות עם ניסיון שכבר כיוונו אותך איך מבררים את העניין הזה .מאחלת לך המון המון כוח ושתמצאי את השקט והשלווה . שבת שלום שבת מנוחה.
לא קשור....אבל....................פעם חמישית שאני מנסה לשלוח.... ולומר לך טולי: ברוכה הבאה טולי מוזמנת להיות חלק, לשתף לקבל ולתת תמיכה.... מצטערת על החויה הקשה שעברת... חוסר אונים, הפחד, האיימה.....ועוד רגשות קשים.... כל כך קשה וטראומטי.... כל כך משפיע ונכנס לכל שטחי החיים... אני מבינה שיעוץ....זה טיפול? מה קורה שהוא מייאש? האם את לא מרגישה שהוא עוזר. הקשר עם המטפלת? יש אמון? תקשורת? אנחנו כאן בשבילך אידה
