כשהמשפחה הפוגעת מתחילה להפעיל לחץ ואיומים בהווה
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
קודם כל, ליאור אני מתנצלת. המייל שניסיתי לשלוח לך חוזר אלי כ"לא נשלח"... (כבר פעם שניה או שלישית). אני עוברת משהו מזעזע בשבוע האחרון: בקשתי מהורי ואחי (הפעם במכתב דרך המטפל) אחרי שכמה פעמים בעבר בעל פה ובכתב ביקשתי בעצמי להגביל את הקשר איתם ולהפסיק לתת לי עצות, לבקר ולהעליב אותי. התגובה שלא איחרה לבוא כללה מבול של הודעות טלפוניות שכללו איומים, השמצות והשתלחויות כמו גם מניפולציות ואין ספור נסיונות להתקשר אלי. אני פוחדת ומרגישה כל כך נורא וכל כך לבד. חייבת לגמור עבודה למחר וגם מתחילה ללמד קורס חדש. למה למה למה זה מגיע לי?
אין לי מושג למה את לא מצליחה להגיע אלי. עברתי את החוויות הנוראיות האלה שאת מספרת עליהם. התחושות של החרדה, אי היכולת לברוח פיזית מהם. בגלל שהם גרים בישוב סמוך, המפגשים האקראיים ברחוב, שגרמו להצפה מחודשת. ולבסוף ההחלטה שרק נתק מוחלט יביא להבראה הנפשית שלי. הניתוח שעברתי לבדי, העלפון במקלחת בבית החולים, המחשבה שאם רק אם היתה לי אמא טובה שתעזור לי לחפוף ראש, בימים הנוראיים כשהצלעות שלי מנוסרות, וכל; ;תזוזה משתקת מכאב, היום ההוא שהאחות במחלקה נתנה לי כדור נגד כאבים אך לא העלתה בדעתה שצריך לשתות אותו עם מים, ואני בחוסר אונים מוחלט מושיטה יד לעבר ארונית הלילה, ולא מצליחה להגיע לבקבוק, וההרגשה הזאת בחסרון של המשפחה, דווקא ברגעים האלה, והתגברתי עם המון עלבון וכאב, ותמיד כואב! תמיד...אוי כמה כואב... מה אני אגיד לך פייה יקרה, למרות החסרון הזה, שהוא נכות קשה בעיני, למדתי לחיות עם הנכות הזאת, אני מפנימה אותה, עם מנות גדושות של זעם ותסכול. אם הם עושים לך רע, היפרדי מהם על כל מה שכרוך בכך!!! הם מרעילים אותך, אין לי מילה אחרת. בסופו של דבר נגיע למייל הפרטי, ושם אשתף אותך בדברים הרבה יותר מזעזעים. אם תרצי כמובן. אבל איך אומרת לי המנהלת של החזקה, את ניצוץ החיים, ואת שמחת החיים, אף אחד לא הצליח לקחת מימך...וזה נכון. יש לי נפילות קשות, אבל האופטימיות, והילדים הם האחיזה שלי בחיים. מצרפת לך שוב את המייל. [email protected]
את אבוקת אור- מגדלאור כקלידסקופ- בגיא צלמוות........ את הוכחה ניצחת לרצון החיות וההשרדות אף בעתות בהם היית תלויה בין חיים ומוות. את סמל לגבורה וניצחון בעיניי! וכה חפצתי להיות לך לעזר לאחר הניתוח- אללי!!! מדוע סירבת נשמה שלי? "איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק"- המוטו שלי! מזועזעת עד עמקי נשמתי!
כ"כ כואב לי לדעת שישנן עוד בנות שחוות את מה שאני חווה, ליאורי ליבי איתך!! את צריכה להיות גאה בעצמך! תראי לאן הגעת!! והכל בכוחות עצמך!! הדרך קשה, ויש נפילות שאותן לפעמים עד היום את חווה, אך אני כ"כ גאה בך!! יש לך את ילדייך המקסימים שוודאי כ"כ גאים שאת אימם. אני גאה בך יקרה, מאוד כאב הלב
מבינה אותך הבעיה שלך דומה לבעיה שלי. אני כ"כ רוצה להתנתק מהם, ממנה, וזה כ"כ קשה, במיוחד בימים אלו שאני כ"כ זקוקה לאם לצידי, שתדאג ותטפל בי כשאני חולה, והיא שוב לא פה לצידי, אפילו לא מתקשרת לשאול לשלומי.........המניפולציות, הסחיטה הרגשית כ"כ מוכר, כ"כ כואב!! ליבי זועק אליך, מלמדים אותי שאני חייבת להתנתק רגשית מהמקום שעושה לי כה רע - דהיינו משפחתי, אני מנסה ולעיתים חושבת שאני מצליחה ואז עוד משבר, עוד הערה.......כוחות..כמה כוחות צריך, ואת חייבת להיות חזקה יקרה!! תנסי עם כל זה שזה קשה להתנתק מהם רגשית, ואז לאט לאט , את תתחילי להרגיש יותר טוב עם עצמך, תתחילי לשלוט במחשבות שלך, להראות להם שהם כבר לא יכולים לסחוט אותך מבחינה רגשית, זה קשה ילדה, אני יודעת , אני חווה זאת כל יום, זועקת לשמים, אך אין ברירה, תראי להם שהם כבר לא יכולים לפגוע בך, שאת חזקה!!! אני איתך מבינה לליבך ומכירה מקרוב את תחושותייך תהיי חזקה ילדה, כאב הלב
ראשית פיה אני שמחה לראותך כאן איתנו... שנית צר לי לשמוע על ההתנהגות והדחיה של משפחתך... לצערי את מבינה שאת לא היחידה, ובעצם הרבה משפחות מתנהגות כך לבת הנפגעת. משפחה שכנראה מפחדת ממה שאת מיצגת עבורם....את המראה לדברים קשים שהם לא מוכנים להתמודד איתם. משפחה שלא יכלה להגן אז וגם היום...והדרך להתמודד עם המראה היא לדחות אותה.... לשבור אותה....להפוך אותה ללא נורמלית... תיהיו חזקות בנות למרות שזהו אחד הקשיים הגדולים...המשפחה...מול הלבד שלכן... יש לכן קודם כל את עצמכן...יש לכן הרבה כוחות ...ובזכות עצמכן בלבד אתן מוצאות כוחות נוספים מסביב...חברות, טיפול, עבודה, לימודים...ילדים ועוד... מחזקת אותכן אידה
את כל-כך צודקת... אנחנו המראה של הדברים הכי קשים. אבל אנו שבחרנו להתמודד באומץ רב, משלמות מחיר כבד מנשוא. למזלי הרב, אני מוצאת נחמה רבה בילדים שלי קודם כל. החברות הטובות שתומכות בי, בדברים הנהדרים, ובכוחות שנתת לי בזמן הטיפול, כן עד עכשיו הם מלווים אותי..... תודה לך אידה, שאת כאן איתנו, אין לך מושג כמה שזה עוזר... אוהבת אותך כל-כך. ליאור
