:(

מרגישה את עצמי צורחת צרחה אילמת...אפילו בטיפול אני לא מצליחה להוציא את המצוקה הנוראית הזאת החוצה..לא מצליחה לתת לה מילים...אני מתוסכלת..מרגישה בלתי נראית ולא מוגנת בשום מקום... דמעה

ומבינות כל מילה, כל קוד מצומצם שלך..לכל משמעויותיו.. כאן את נותנת מילים, כאן הצעקה שלך נשמעת! ולאט לאט את לומדת לתמלל את המצוקה שלך..בהתחלה במקומות מוגנים כמו פורום..אחר כך לכאלה שהם קצת פחות אנונימיים, כמו טיפול...ובסוף,דמעה יקירה-אני מאמינה ומקווה שתצליחי לבחור לך מקומות בטוחים בחייך בהם תוכלי לתת מעט יותר ביטוי למצוקה. אם היא לא תהיה שלך באופן בלעדי כל כך, אם תצליחי לחלוק קצת מהעומס עם אנשים שאכפת להם-יתחיל להיווצר איזון. אני מאמינה שכך זה עובד.. מאחלת לך איזון, שלווה ואושר! מחבקת חזק-שומעת הכל!

אין לי היום מילים משלי....אז כותבת מילים מתוך שיר שך אביב גפן..גם זה לתת מילים למצוקה... "כי עם הזמן, כי עם הזמן הכל חולף. מרגישים מלבינים או כמו סוס עייף שכשל במרוץ רוצה לישון כבר ודי. ... מרגישים נבגדים עם חלוף השנים כי עם הזמן הכל חולף" דמעה

המקום הזה כה מוכר ומנוכר.....להחריד ולהתפקע. אני מאחלת לך שתצאי מהשבלונה של המלונה ותחושי מוגנת במרחב העולם הגדול שאוהב אותך ומסוגל להכיל אותך. מאחר ומגיע לך! ((((((((((((((((((((((((((((((((((דמעה)))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))))