לא יכולה בשתיקתי..

ימים שעוברים.. ימים שאני חושבת שאולי משתנים, אך כל יום זה מלחמה בפני עצמה. כל יום..מתעוררים כאבים חדשים. . . ומתווסף על הדברים הכואבים- שכבר קיימים. והנה הלב כואב יותר, והנה הלב כואב פחות, וכשלא כואב בכלל- חושבת אני, ש"וואלה, אפשר לחיות למרות הכל".. אבל, זה חולף, בשניות! אבל, לא יודעת... כמה שיעקצו אותי.. ויאמרו לי שזה לא חלום- אני עדיין חושבת כך. קשה לי עם המציאות הזו. מנסה בכל כוחי לבנות את חיי ... מחדש! עושה ואעשה ה-כ-ל (!) כדי לחזור לשמחת חיי. . . אלחם בכל כוחי. למרות כאבי הלב. אין ברירה אחרת... אין דרך אחרת... חייבת להגיע לנקודת המוצא חייבת לראות את האור.. אך, מפחדת להתאכזב. מפחדת לחשוב שאולי אני חיה באשליה- שאולי... אני נלחמת ונלחמת... ונלחמת, ואחרי כל זה... עדיין אמשיך לסבול. אולי לא אמשיך לסבול כמו היום- אבל ..זה משהו שילווה אותי כל חיי... עם הרבה קשים בדרך, כי הכל נהיה קשה פתאום! ה-כ-ל. לא יודעת, מבולבלת.. וכואבת.

היי ענברי כל הסבל וכל הכאב , כל השאלות וחוסר התשובות הן כולן חלק מאותו תהליך שאנחנו עוברות . מה שחשוב זה שאת לא מוותרת על התקווה לימים יותר טובים ועדין יש לך את הרצון להגיע ולראות את האור , אל תתאכזבי אם אף אחד לא יכול להבטיח לך שאולי כן תהיינה עוד אכזבות , את פשוט כבר תהיי מאוד חזקה כך שתוכלי להתמודד עם כל מה שיבוא . מחתולת אשפתות

רק עכשיו ראיתי את זה! יש לי את הרצון להגיע לטוב! לא יודעת אם זה יהיה .. ומתי?! אבל, נשבר כבר! ומה איתך חתלתולית?