יש תקווה

אני רואה אותו - איזה בן אדם קטן, לא מסוגל להתמודד עם כלום, לא שולט בדחפיו, עמום, מנותק, תלותי- ואני אומרת - לכעוס עליו?!? מסכן, עלוב, ובגלגול הבא אבן... חולה, פשוט חולה נפש ואני 1000 שנות אור לפניו בהתפתחות שלי - לומדת, עובדת, נשואה, חיונית, מאושרת הוא לא ישאיר עלי חותם. אני סולחת לו יותר ויותר ככל שאני הופכת להויות מי שאני תמיד רציתי, מי שהפגיעה יכלה לעצור. אני בסוף הטיפול אשאר עם הפגיעה ועם עצמי. ממנה אני יכולה ליצור, ומעצמי אני מרוצה הוא- עם מה הוא ישאר? עם עצמו...להרבה זמן עם עצמו. מה אפשר לחוש כלפיו מלבד חמלה? וכן, גם אהבה, וזה משהו שרק נפגעות גילוי עריות יכולות להבין, זו תחושה יחודית לדעתי, אולי נכונה גם לילדים מוכים. חוץ מהאדם הפוגע יש שם אבא. אבא כמו שכל ילדה היתה רוצה. אבא שאני אהבתי גם אם "אהב אותי" בדרכים מוזרות, אהב אותי גם בגרכים המקובלות, גם הכין לי אוכל, ראה איתי טלויזיה, שיחק איתי משחקי קופסא.דמות התקשרות, משהו כלפיו פתחתי את ליבי - ועל הלב הזה הפתוח אני לא אכעס, אני לא - אני אוהב אותו כי הוא עשה את הדבר הנכון כי הדבר שהוא עשה אפשר לזרע נוסף להשתל בי מלבד זרע הפגיעה מוכנה להפגע אלף פגיעות ולא להפסיק לפתוח את הלב.

יקירה אני שמחה לראות שיש בך את התקווה וגם הערכה לעצמך.... ליכולות ולהשגים שלך בחיים בטיפול... האהבה הגדולה שקיימת למי שפגע...אבא שהיה שם טיפל האכיל שיחק ואהב.... וגם פגע....הפר את האמון ....האיזון שקיים בעולם. נכון שנפגעות מבינות זאת ממקום אחר אך בהחלט אפשר להבין את האהבה...לאבא.. אבא שהרגשות אליו כל כך מורכבים...אך בניהם יש גם אהבה. מחזקת ומצטרפת לתקווה אידה

תודה אידה טווח הרגשות הוא רחב. התכוונתי שמי שמסתכל על פגיעה כזו יכול לחשוב שהנפגעת רק שונאת, אבל זה לא מדוייק וסטריאוטיפי. כמובן שגם מי שלא נפגע ובעל חשיבה מספיק פתוחה יכולה להבין. תודה על ההזמנה הקודמת להביא את טווח הרגשות שלי. אני אביא, לאט לאט - לפי רצף הרגשתן ומה שנוח לי לשתף בו.