משהו שכתבתי בשבת לפנות בוקר טריגר

חיה בסיוט ולא מצליחה לאסוף את עצמי. שנים מדחיקה ונדמה כי שכחה אירועים טרגיים מהעבר. שנים שיש בה דפוסי התנהגות שלא ברור לה מאיפה זה בא. לא מסוגלת לדבר על זה, לא מסוגלת להגות את המילה... ואז פתאום דברים מתפרצים, מאבדת שליטה, שקועה בדיכאון עמוק וניסיונות אובדנים. איך היא יכולה לחיות חיים נורמאליים כשכל גבר/נער הוא אנס בפוטנציה? איך יכולה לאהוב את עצמה כשכשל כך כועסת ומאשימה את עצמה? למה תחייך

צדף יקרה מה שלומך היום? מבינה כמה קשה... מתמודדת עם חויות טראומות מהעבר... זה דורש הרבה מאוד כוחות.... דורש גם להוציא ....לשחרר יש כעס ואשמה ובודאי עוד רגשות קשים... אני מבינה שזה לא כל כך הולך...זה קשה מדיי.... אולי כדאי להתחיל עם אדם קרוב? חברה? משפחה? כאן בשבילך אידה

תודה על התגובה שלומי קשה מאוד. כבר שבועיים לא מפסיקה לבכות. ישנה ומבלה המוןןןןן זמן במיטה. תשושה. מרגישה כל כך אשמה, מרגישה מכוערת ושמנה (172 ס"מ 58 או 59 ק"ג). רואה במראה בטן וירכיים ענקיות. השלווה היחידה שיש לי זו השלמתי עם אי רצון לחיות. מרגישה שאין לי מקום בעולם הזה. לא מתכוונ ת לבצע כלום בשלב זה אבל בטוחה שלא רוצה לחיות יותר. למעלה מ-20 שנה חייתי בהדחכה ובעצם בשקר. עכשיו כשאני עושה חשבון נפש אני רואה כמה החיים שלי דפוקים