בדידות
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
כל הערב ביליתי עם בעלי יצאנו החוצה לאכול משהו לקחנו סרט DVD וראינו אותו ביחד אז למה הרגשת הבדידות? למה לא הצלחתי להפנים את הביחד? למה לא יכולתי להתקרב באמת? מרגישה מאוד מאוד לבד ואולי מרגישה גם קצת אשמה על כך כי לא הייתי לבד פיזית זה כואב ועצוב
הקושי הכי עצום הוא להיות ביחד ולחוש לחוד. (בבחינת: "שנינו יחד וכל אחד לחוד") ממליצה לך בחום ללבן את הסוגיה במסגרת הטיפולית שלך. יתכן ואת ו/או בעלך סובלים מחוסר אינטימיות מתמשכת בשל חשש מקנן ומתמיד מליצור אינטימיות שמובילה ליחסים קרובים, הדוקים, מעמיקים, חשופים, לבידיים(מיניים) ומחייבים. לשותפות גרידא נטולת אינטימיות וזוגיות ישנה יתרונות וחסרונות.. וכפי שאת מבטאת החסרונות גוברים על היתרונות. תזכרי שכאן אינך לבדך. אנחנו כאן, מבינות אותך, משתתפות בצערך ובשמחתך, וחולקות עמך את מטעניך במטרה להקל מעלייך.
אין לי כרגע הרבה מה להוסיף
שחפונת זאת בדיוק הבעיה עם חומות ..מצד אחד הם מגינות עלינו אבל מצד שני אי אפשר ממש להתקרב בגללן...ולוותר על החומות זה להסתכן בפגיעה...מכירה את זה כל כך טוב מעצמי.. מחבקת דמעה
אין ספק שהחומות קיימות אבל פעמים רבות אני מצליחה להוריד אותן השאלה היא למה דווקא אתמול לא הצלחתי? למה דווקא אתמול לא הרשתי לעצמי באמת להתקרב? אולי בגלל ההשפעה של הדברים שאמא אמרה עלי לפני שבוע אולי בגלל זה אני עכשיו יותר נזהרת, משתדלת יותר להגן על עצמי ע"י שמירת מרחק רגשי
מבינה אותך. לא תמיד הקירבה מורגשת ויש תחושה של החמצה אבל הן נמצאות שם. הקירבה הדאגה השותפות.... שיהיה לך רק טוב. ואם תרצי לשתף קצת במה שגורם לך לחוש נפרדת ונבדלת?
