פותחת עץ היגדים שלילים

הבטחתי ואני מקיימת. אז בבקשה בצורה מודעת בואו ונבחון את ההיגדים האיומים והנוראים שאנחנו אומרות לעצמנו על סף המודע בלי לצנזר דבר מה אנחנו חושבות על עצמנו? מה כתב האישום? עיסוק חביב לשבת אחרי הצהריים לא? מבטיחה להצטרף ולהאשים ולהעניש את עצמי קבל עם ועדה ולא להשאיר אתכן לבד ...

אני לא שווה כלום אני לא אצליח בחיים להשיג את מה שאני רוצה אני מביאה איתי לכל מקום רק הרס אני מקלקלת כל דבר שאני נוגעת בו אני אשמה בכל דבר רע שקורה סביבי אי אפשר לאהוב אותי לא לא ראויה לאהבה אני רק יודעת לרחם על עצמי אני עצלנית אף אחד לא ירצה אותי אף פעם אני מטומטמת אני פחדנית אני זבל אני אפס זהו די...הקולות בראש כבר חזקים מידי דמעה

מה שלומך הערב? אכן רשימת היגדים קשים נראה לי שמה שמאפיין היגדים בכלל אם שליליים ואם חיוביים היא המוחלטות והנוקשות שלהם. האם את אומרת אותם לעצמך או שהם נאמרים על ידי דמויות שונות מעברך? גם זו הבחנה משמעותית. הביקורת והעלבונות כלפייך האםאת מזדהה אתם? דגן עליי עכשיו סליחה מראש על השגיאות....

אני הולכת לאכזב אותך. אני עכשיו בתקופה כזאת, שאני משתדלת לחשוב על עצמי כמעט רק ממקום חיובי, אחרת לא יצליח לי.... להגמל מהעישון. לעבור את הטיפול הרפואי... לפרנס לבד ארבעה ילדים... לאהוב אותם לצחוק איתם ללכת לטיפול ולהתמיד בו...אף על פי שהיא היממה אותי במפגש האחרון... ורציתי לברוח לה באמצע... אפרופו טיפול, התוכן הזה כמעט ולא עלה בטיפול, אני נותת זכות ראשונים לחזקה. (אני מדברת על הגדים שליליים) עכשיו אני גיבורה...מי יודע מתי תחלוף התחושה הזאת, עכשיו היא נוחה לי...

קבל עם ועדה אני בראש שלך. התאמצתי והצלחתי לחשוב על הגדים שליליים אבל לא בא לי להתחבר אליהם או לכתוב אותם או לא יודעת מה. אפילו לטיפול אני מנסה לגשת ממקום יותר בוגר של: אני רגשות מסובכים לא רק כועסת/עצובה/שמחה/ילדותית. אני מסתכלת מהצד, פנימה, על המטפל, עלי , ומנסה להבין מה קורה. בחדר, בראש שלנו, מה מזה אני לוקחת החוצה, מה עובר עלי, מה עושה לי טוב ולמה, מה מטריד אותי, מה סדר העדיפויות ומה כדאי שיהיה. וכאן? מוכנה לכתוב. לחלוק דברים מסויימים. לתמוך. אבל רוצה שיכבדו את הגבולות שלי. לא שיכנסו לנעלי המטפל וינסו לעשות לי ניתוחי אופי או לתת לי יעוץ. לא כועסת. לקח לי הרבה זמן לגייס את האומץ להגיד את זה. לולא ההודעה שלך ליאור, שהרגישה כל כך נכונה לא יודעת אם הייתי כותבת בכלל. אבל הנה. אולי לא קשור לנושא, אבל אותנטי.

מההרגל לרדת על עצמכן. אני עדיין יורדת על עצמי מדי פעם. כנראה שקשה להמנע מזה. חושבת שהפחד ליפול מביא לנסיון להמנע לגעת בצד הזה בכלל. מאמינה שאם עושים את זה ממקום של עוצמה ושל תמיכה אפשר לצאת מהמקום הזה חכמים שלמים ומחוזקים.

דברים שאמרו לי ונחרטו בי ובלילות אפלים במיוחד הם עולים אצלי את קרה את אכזרית את מתנשאת את לא יודעת לתת את מנצלת אי אפשר לאהוב אותך את שלומאלית את חסרת אחריות את בכיינית את לא יודעת לתמוך את לא יודעת לאהוב את בוגדנית את תשארי לבד יהיה לך רע את לא מפותחת גם את תסבלי את זונה את מלוכלכת אותך נוטשים כשמגלים את הפרצוף האמיתי שלך לא רוצים אותך את שטן את מלאך את אשמה בכל פעם שמישהו מרגיש רע ביחס לעצמו את מעוררת כעס את לא מתחברת הדברים האלו היום מעוררים בי גיחוך קל במיוחד כשאני כותבת אותם במודע. אבל כשאני שבירה למשל אם מישהו מהילדים שלי נפגע מייד כל ההקלטות האלו מתעוררות אצלי ואני מתייסרת.

אז ככה, אני מזוכיסטית שאוהבת להתעלל בעצמי. אין לי סיכוי להצליח בעבודה החדשה שהתקבלתי על תנאי אין לי כישורי חברה ואני הולכת לאיבוד בתוך קבוצה אף אחד לא יעריך אותי כי אני לא יתן לאף אחד להכיר אותי מספיק טוב ואני עדיין סה"כ ילדה שתלויה בחלומות שווא

השארת פתח לתקווה אם אני לא איפתח אז לא יאהבו אותי משתמע אם איפתח ואציג את עצמי אז כן יאהבו... לא הכול שחור משחור..וזה יופי.

אבל זה מכניס אותי למקומות לא טובים אז אוותר לא צריכה מקורות נוספים להצפה יש לי כרגע מספיק

מבינה שיש כרגע כמה טריגרים ודברים להתמודד איתם. בהצלחה יקרה לי ושוב סליחה אם הדברים עוררו אצלך פצע לא סגור. מבקשת ממך לשמור על עצמך כמו שכתבו פיה וליאור לא רוצות לחזור למקום שיצאו ממנו ושגרם להן הרבה כאב. פשוט תגידי לא ותהיי קשובה לרגשות שלך. זה בסדר להגיד לא. אני מבינה ומקבלת.

את מתנשאת. השפה הגבוהה שלך והעיניים השקדיות הגדולות האדומות- היורקות בוהקות שלך מעידות על שחצנות. הריסים הארוכים המתעגלים מעידים על גאווה, יצר סקרנות ומציצנות וחתרנות. את אינך אחראית. לא ניתן לסמוך עליך בגרוש. את שרמוטה(מגיל 3) את אינך ראויה לאהבה. את אגואיסטית. את אלטרואיסטית(שמישהו יסביר לי איך ניתן לומר את שניהם בנשימה טרופה אחת?) את שמנה(יחסית לאחותך האנורקסית) את ילדה רעה ועקשנית. את חתכת יצר הרע. את חכמה להרע. יש לך ראש פצצה ליצירת תחבולות, תחמנות, אינטריגות ושקרים. ובאותה נשימה: את דוגרית, מטיחה כל ה שיש לך בבטן -בפרצוף (איך לעזאזאל זה יכול להיות מאוגז בי- בו זמנית?) את לא צנועה. את פרובוקטיבית. את נון קונפרמיסטית. את גורמת לסובב אותך רגשות אשמה ומסובבת אותו על האצבע. חשוב לי להבהיר כי זה מה שינקתי מקטנות בשיא גיל ההתעללות. כיום פחות או יותר יש שקט תעשיתי בעניין. אך ברגעי משבר האימרות כנף הללו מנתרות ומנקרות בראשי ללא הפוגה כאשה היושבת על המשבר........... שנדע אך ימים יפים וטובים. ונלחם בשטן של עצמנו(כפי שכבתי לכם בעבר הלא רחוק) כעת אני בשיקום. מנסה להיות גיבורה. לעמוד ברוח הסערה הנאבקת והחונקת בי- בעיזוז ובגבורה.

והגבתי למעלה בעץ בוקר טוב של אידה. את נהדרת. יש בך המון תובנה מודעות עצמית וכוח. שימחת אותי יקירתי. התרגשתי...

מזוכיסטית שונאת את עצמי שונאת את הגוף המזוהם מרגישה שכולם יכלו לגעת מפונקת בכיינית אופיר, לא פשוט בכלל .. כולי מוצפת ביותר מידיי רגשות עכשיו.. וכשאני כותבת את מה שאני ורואה את זה , שחור על גבי לבן, עוד יותר רע. סורי,,, נראה לי שזה מספיק לבנתיים. שבוע טוב שיהיה לך !

אכן עולים רגשות רבים כשרואים את הדברים כתובים או מצויירים או נאמרים בקול המסרים מהדהדים ויש שאלות רבות שנשארות פתוחות הכאב עולה איך יכול להיות? ככה נאמר? ככה נעשה? ואני עדיין ילדה קטנה... מרגיה כל נים בכאב הזה לנוכח חוסר האונים והעוולה שנעשתה. מחבקת אותך ואת כולן ומאמצת אל ליבי זה מה שאנחנו יכולות לעשות . ולשלוח עידוד תמיכה ואהבה.

אני מכוערת אני לא שווה לא מגיע לי להיות מאושרת אני לא מוצלחת מה מוצאים בי אף אחד לא יאהב אותי, אני לא רוייה לאהבה אני מיותרת בעולם הזה ואני יכולה להמשיך...ולהמשיך....

כדי להלחם במסרים האלו חייבים להכיר אותם ולפרוט אותם לפרוטות. דע את האוייב. אל תדאגי אנחנו פה. אוהבות מחבקות מנחמות ותומכות ויודעות איך זה להיות שם. ופה. חייבת להגיב על המסר שיוצר משאלת מוות המסר שאומר את מיותרת. זה המסר האכזרי והכואב ביותר מבחינתי. חבל שנולדת... נולדת בטעות... הלוואי שתמותי... מנוגד לכל מסר בסיסי של הורות בריאה. ומול המסר הזה חייבים לגייס הכי הרבה כוחות. האם היו מסרים אחרים שקידשו את החיים שלך? ששמחו בך? שאמרו את ההיפך?

לכל מי שכתבה: להפוך כל הגד שלילי לחיובי... למי שלא כתבה : לכתוב הגדים חיובים על עצמה בהצלחה אידה

היום הייתי אצל החזקה... אמרה לי משפט שהיכה אותי בתדהמה................... "את משתמשת בטריקים, כדי לחבר בין הצד הפגוע, לצד הבוגר" אוי היה שווה כל מסע העינויים שנקרא טיפול נפשי. רק כדי לשמוע את המשפט הזה... כמו לפתוח מאה חלונות עם וילונות כבדים, שאחרי כל וילון, ישנו משב גדול יותר של רוח ואוויר לנשימה... טריקים, זהו טריקים....עכשיו אני מבינה, מאד מבינה. והולכת להילחם בעצמי,לא לעשות טריקים.