כעס "טריגר"
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
אני מרגישה שכל הכעס שקיים בעולם נחת עלי אתמול ומעך אותי מתחתיו נשארתי משותקת, בקושי מסוגלת לדבר או להגיב בכל צורה אחרת אמא היקרה שלי האוהבת והתומכת..... הרגשתי שהיא שונאת אותי מכל עמקי נשמתה אני יודעת שזה לא באמת כך שהיא פשוט מפחדת מכל מה שאני מזכירה לה מפחדת לגעת דרכי בכל המקומות הכואבים, הפצעים שלה שהיא מכחישה את קיומם בכל הכוח אתמול כל הכעס, כל הזעם שלה עלי התפרץ החוצה כמו הר געש הכעס על כך שאני מרגישה את כל הכאב שהיא לא רוצה לראות לא רוצה לדעת שהוא קיים
אל לך ליטול אחריות על טיפשותם של אחרים ואל לך לשאת עול באחריותם של אנשים חסרי אחריות! את את שלך אמרת ללא כחל ושרק. אל נא תקחי על עצמך ועל מצפונך את התגובה של אמך שנובעת מחסכים, כעסים ואינטריגות, ממנגנוני הגנה מודחקים ומקושי עצום להתמודד עם האמת כהוויתה. הסרת לה את אותה מסכה זחוחה- סתורה ולדידה זה סטירת לחי מצלצלת ללא תקנה! את את שלך אמרת ועשית כפי שמצאת לנכון. את אינך יכולה לשלוט בתוצאותיהם ובהשלכותיהם אל נא תקחי אחריות לתגובותיהם, התנהגותיהם, כעסיהם ומעשיהם של אנשים חסרי אחריות שנוהגים להאשים את כולם במחדליהם ובדפוס התנהגותיהם. הבעיה נעוצה בהם ולא טמונה בך יקרה כולי תקווה כי נרגעת והתאוששת מהר הגעש והלבה שפרץ מעומקא דליבא- מבבא.
שדה ניר זה לא כל כך פשוט היא אמא שלי אמא שאני אוהבת שחשובה לי
שחפונת יקרה כל כך מבינה על מה את מדברת..מבינה לצערי משני הכיוונים...מכירה איך זה לעמוד משותקת וחסרת אונים מול הזעם של הורה..מכריה כל כך טוב את המשפטים הכל כך פוצעים שזורקים לכיוון שלנו ברגע של איבוד שליטה ושל זעם כל כך גדול..כל כך כואבות המילים הפוצעות..אבל לצערי אני מכירה גם את הצד השני..שאני מאבדת שליטה על הכאב ועל הזעם והמילים הפוצעות שאני כל כך שונאת יוצאת ממני על הבנות שלי..למזלי זה לא קורה הרבה... מחזקת אותך ושולחת חיבוק דמעה
תודה, דמיעה חשוב לי החיבוק שלך מאוד מאוד
מבחינתה אין לי שום זכות או סיבה להרגיש את הכאב מבחינתה אני בונה לעצמי סיפור חיים של מישהי שסובלת מנסה לנפח את הסבל שלי למימדים כמה שיותר גדולים ונהנת מהסבל אני רואה את החיים רק בשחור מתייחסת רק לחלקים השליליים ומנפחת אותם עד אינסוף
שולחת חיבוק מנחם ומעודד.
שחף אם אני אספר לך שאני מזדהה מאד עם מה שכתבת... תמיד היינו אשמות בכל גם עכשיו... אני זוכרת שכילדה קטנה "אמא" שלי האשימה אותי אפילו בבעיות שיש לי עם הלב...
שחף מתוקה, קודם כל, אל תפנימי את כל האשמות האלו, תזכרי שת לא אשמה בכל זה!!! וזכותך המלאה להרגיש ככה, להחצין את הכאב שלך בכל דרך שתבחרי, דרך שמתאימה לך ורק לך כי זה הכאב שלך ודבר נוסף, חשבת אולי לנסות לדבר עם אמא שלך? כי אמרת שאת יודעת שהיא כן אוהבת אותך, אז אולי תדברי איתה, תגידי לה שהיא פגעה בך וכיצד, תסבירי לה שיש בליבך כאב עצום שקשה להניח מאחור ולהמשיך הלאה כאילו כלום... שלפעמים קורים דברים שמשנים את החיים, את האדם, שהיא צריכה להבין שאת מתמודדת עם כאב, ושאת צריכה לתת לך להתמודד בדרכך ולא בדרכה מקווה שיהיה לך בהצלחה עם זה ((((((((((((((שחף)))))))))))))))))) נ.ב, בת כמה את? אם אפשר לשאול? אני 22.5
נואשת יקרה אני דיברתי עם אמא שלי הרבה ואני אמשיך לדבר ברגע שאהיה מסוגלת ברגע שאתאושש קצת נ.ב. ואני בת 28 למה זה כל כך משנה?
ברח לי בלי הודעה.... בדיוק חשבתי עלייך ועל כך שלא שמעתי ממך מזמן... יודעת כמה זה קשה לספוג כעס ועלבונות במיוחד ממי שאנו אוהבותוחשוב לנו ובמיוחד מאמא. לצערי הרב מצאתי את עצמי כאמא נוהגת לפעמים לכעוס ולצעוק ואפילו לפגוע בילדי... לא תמיד אנו חושבות בדיוק על מה שיוצא מפינו, לפעמים העבר והפגיעות שלנו מדברות. נכון זה לא צריך בשום פנים ואופן לצאת על הילדים, אבל אף אחד מאיתנו לא מלאך. שמחה שאת יכולה לראות שזה הקושי שלה ולא לקחת אותו על עצמך כי זה מה שהכי חשוב. מזדהה איתך וגם על כל התגובות שקבלת. חיבוק....
מה שלומך big mom? מונח השמור אצלי רק למיוחסות חחחחחחחח....
תודה אסתר וזה לא רק הכעס כל כך פוגע, אלא עצם הדברים שאמא חושבת עלי והיא חושבת את זה באמת ולא רק ברגע הכעס... זה עצוב...
שחף יקרה אני מבינה שאת כועסת תחילה על הדברים...ואחר כך מההבנה מהיכן (שיתכן) ונאמרו המילים.... את ציינת ולא בציניות: " אמא יקרה שלי, האוהבת והתומכת" וזו ההתחלה...הבסיס ליחסים.... היא יקרה לך...היא אוהבת ותומכת... מילים קשות ופוגעות...חדרו למקומות הכי רגישים...הכי לא בטוחים.... ערערו אותך.. אמא עם הקשיים שלה.... ואת עם שלך.... כעס שלך....כלפיה....וכלפי עצמך??? כעס של אמא כלפייך? וכעס שהיא בעצם כועסת על עצמה? אני מבינה שיש הדברות ויש רצון הדדי... נסי להאחז בכך מחזקת אותך אידה
