סליחה אופיר, אידה. מאוד מאוד טריגרי

מנגנון התגובה המושהית. צמר גפן מטמטם ואוטם. רק לא להרגיש. אסור. כל כך הרבה פעמים רציתי למות ופחדתי. והפחד הזה? מה ההבדל בינו לבין צורך פנימי וחייתי להמשיך להלחם בלי לדעת על מה? רוצה לבקש שאם רואה את ההודעה הזאת מישהי שיש לה גישה לפורום נפגעות גילוי עריות באתר מקום, שתעתיק אותה לשם. כי משם נזרקתי על ידי מי שרוצות להקים "מקום בטוח". ולא היתה לאף אחת זכות לעשות את זה לי, שכתבתי שם בדם ליבי במשך כמעט שנתיים. וההשפלה שהיתה מנת חלקי ממי שחושבות שהן כל כך טובות לאחרות... מי שמכן? אולי הטלטלה הזאת היא שגורמת לי לזעוק את הזעקה שלי מול כל אלו ששתקו. שכשהיה לי לתת לקחו, וכשהיה צריך לעמוד לצידי, שתקו. נתנו למעוך אותי. לא יודעת איפה היתה נקודת השבירה שלה. אבל מבינה את הכאב. כי יודעת. מה זה "אונס" מה זה "גילוי עריות" מה זה פחד ובכי. מה זאת הצפה. להתכווץ לכדור קטן ולחכות שהסיוט יגמר כבר. איך זה מרגיש שאסור לבכות. איך זה מרגיש לפחד להרגיש ואיך זה להרגיש כאב כזה עד שהלב נשבר. איך זה להבגד כשמרגישה שבירה כל כך. פחות מחצי מגילי. פשוט ויתרה. לא יכלה לעמוד בכאב. ואולי רצתה שמישהו ימצא אותה לפני שיהיה מאוחר מדי, שישב לידה וילטף לה את הראש. יגיד לה שעצוב כל כך, שמותר לבכות, שלאף אחד לא היתה זכות לעשות לה את זה. אולי לאמא שהייתי כבר כשהידיעה ריסקה אותי, בכל מפגש עם פסי הרכבת, אסור היה לעשות את זה. האם זה יעיר מישהו? מגיעה לה הלוויה הכי מכובדת שיש... האם מישהו יעיז לקבור אותה קבורת חמור מחוץ לגדר? ומי יעמוד בפרץ וימנע מעשה נבלה כזה? את עצמם הם מבזים. חברה שביעור הדברים הנוראים האלו אינו בראש סדר העדיפויות שלה, איזו תקנה יש לה בדיוק?

כואבת ביחד איתך..אין לי מילים כרגע אבל רציתי שתדעי שקראתי את מה שכתבת והרגשתי כל מילה חזק בלב..שולחת חיבוק...

פיה יקרה מצטערת לשמוע....על החויות הקשות שעברת.... על חויה נוספת שנדחית ללא רגש ממקום שהיה עבורך מקם מטוח... מצטערת...לא מגיע לך....את זקוקה למקום הזה..אחרי כל כך הרבה שנים שלא היה מקום כזה... מחבקת חיבוק מחזק וכאן בשבילך אידה

אנו אחיות לגורל האומלל! האומנם: אין פוצה פה ומצפצף?!! אתך בצער ובצוקה..בטוב וברע...

כואבת ומיוסרת כמוך. נמה

הנערות והילדות שנפשן נרצחה שעונו על מזבח החברה הפאטריאכלית. ושנושאות את אות הקין ונאבקות בכדי לשרוד. מי יכול לשפוט? באמת?