מחשבות..נדודי שינה..טריגר

המחשבות לא נותנות לי מנוח...שוכבת עטופה בשמיכה ומנסה לישון אבל המוח מתרוצץ...רוצה קצת שקט מהמחשבות..חושבת לעצמי כמה קשה להיקרע כל הזמן בין גועל לגעגוע...יש בי חלק שמתגעגע לאבא..שמתגעגע לאקס חבר ההוא...ואני יודעת שאני מתגעגעת לדברים הטובים שהיו בהם לא לחלק הפוגע שלהם ובכל זאת כועסת על עצמי שאני מתגעגעת...והגעגועים לאמא שלא פוסקים ולא נותנים מנוח...ושוב ברור לי שאני לא מתגעגעת לאמא שבאמת הייתה לי אלא לאמא שהייתי רוצה שתהיה לי..עדיין..אפילו עכשיו..לאמא מחבקת..לאמא עוטפת..לאמא מנחמת..שוכבת מתחת לשמיכה מוצפת בגעגועים לחום..לרוך..למגע...לא מאמינה שאני חיה כבר יותר מעשור!! ככה ללא כל הדברים האלה..איך החיים שלי מתבזבזים להם..... דמעה

אם לא אצליח לישון בזמן הקרוב לא יודעת מה יהיה איתי דמעה :(((((

עקבתי אחריך בכל הפורומים גם לך לא חסר שוטטות בשאר הפורומים ותקיפת אנשים שלא מוצאים חן בעיניך. בפורום פסיכותראפיה קראת לעצמך בוכה כל הזמן ובפורום פסיכולוגיה קלינית גם הופעת תחת שמות רבים. ושם התגלה פרצוף אחר בכלל אז אל תשחקי אותה תמימה מסכנה. תפסיקי להתבכין אשה חולה. מכרת את הגוף שלך כשהית קטנה בשביל חתכת אהבה מדומינת ומזורגגת ואת עוד מעיזה להנות ולהתרפק על זה? את חולה ודפוקה בראש. נמאס מהבכינות שלך. ואל תשתיקי אותי הבנת?

שהדברים שכתבתי תחת הכינוי "מכאן" זכו לכינוי "טרול" על ידי מנהלת הפורום. מיותר לציין שמה שנכתב מעלי תחת הכינוי שלי אינו נכתב על ידי. ולדמעה ולשאר המשתתפות- הכינוי מכאן נבחר בגלל העבר שלי, שהיה רווי בתקיפות מיניות מגיל 6 ועד גיל 16 על ידי אנשים שונים שחלקם היו אמורים להיות המגינים שלי והשומרים שלי. אחרי אינספור שנות תהיה שבהן הרסתי כל מערכת קשרים שאי פעם יצרתי, הגעתי לטיפול לפני שלוש שנים ואני כבר בת 31 הטיפול קשה מנשוא, אבל גם אם אגיע לפת לחם לא אוכל לוותר עליו מכיוון שהוא הדבר היחיד שלא הזיק לי אי פעם, אלא גרם לי לפקוח את העיניים ולהבין שהכאב הוא לא תירוץ להשתלח ולפגוע בכל אחד,שבגלל שאני "כזאת" אנשים יכולים להמשיך ולשלם את המחיר, וכן, גם לבורדרליין יש גבולות שאסור לעבור. אז אתן בטח שואלות מדוע כתבתי ודעות נגד שדה ניר ואיך זה מסתדר עם הגבולות? מבחינתי לפחות , יש בדמות שלה פוטנציאל פגיעה גדול מאוד. אנשים שמרגישים מוגנים אפילו במקום וירטואלי כזה עלולים להפגע ושהמקום ילקח מהם. אני יודעת שאני מסתכנת בזה ששוב אקרא "מיכל" או "אפרת" ויודבקו לי כינויי גנאי שונים כגון "חיה" , אבל איני מיכל, למרות שחודשים רבים מצאתי בית חם בפורום פסיכיאטריה. חודשים רבים עד שהיא הופיעה והרסה לי ולרבים אחרים את הבית החם. לפני כחודש נכנסתי לכאן בפעם הראשונה ומעולם לא כתבתי דבר מכיוון שזיהיתי את דמותה וחששתי. אבל נמאס לי לשוב ולהיות זו שנותנת לרעים לנצח. זו שפוחדת שאם תספר את האמת תהיה "טרול" כי אי אפשר לסבול את האמת כמו שהיא. אני חושבת שזו תהיה הודעתי האחרונה בפורום מכיוון שרוב הסיכויים שדגורלה יהיה כגורל ההודעות הקודמות ואחפש לי מקום בטוח יותר, כזה שיוכל להתמודד עם אמיתות קשות גם כשהן מופנות פנימה.

הו דמעה יקרה !!!! אני כל כך מצטערת שכל מה שקבלת אחרי ששיתפת זה את הזבל מכאן...... אנא, יקירה! אל תשימי לב לשטויות האלו ואל תתיחסי!!!!! מה לעשות? הפורום פתוח לכל אחד ויש כל מיני סוגים של אנשים..... יש יתרון גדול באינטרנט ובנסיונות כאלו לפגוע - לעומת הפגיעות שספגנו..... 1. אנו לא חייבות לקרוא - אולי אפילו לא כדאי לפתוח...... 2. אנו לא חייבות להישאר במקום שמנסה לפגוע - לעומת העבר!!!! 3. אנו לא תלויות במי שמנסה לפגוע בנו דרך האינטרנט - כמו שהיינו תלויות בפוגעים שלנו.... 4. אם ממש נרצה יש אנשים ואמצעים כדי לעלות על הכותב (יש לי הרגשה שזה גבר ולא אישה...) אבל אני חושבת שחבל לבזבז על זה אנרגיה, עצבים ובטח לא כסף..... 5. יש לנו כאן מקום טוב משלנו. "מצטרפים" כאלו שבאו לעשות רעש ומנסים התיחסות שלילית יעזבו ברגע שלא יקבלו התייחסות... 6. אולי אותו אדם באמת מסכן אם הוא סובל מכאלו הזיות..... אין ספק שמצבו הפסיכוטי הרבה יותר חמור משל כולנו יחד והוא מחפש בימה - בואו לא ניתן לו אותה כאן אצלנו!!!!! ולענייננו: כל כך מוכר וידוע המצב הזה של היקרעות בין מה שהיינו רוצות שיהיה ובין מה שהיה..... הקריעה הזאת בין האהבה לשנאה והרצון להתרחק מהפוגעים..... האמביוולנטיות הזאת היתה כל כך הרבה שנים לא מובנת לי וכל כך הרגיז אותי שעדיין יש בי חלקים שאוהבים את אבא....איך זה יכול להיות?????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! היום אני מבינה שזה בסדר, זה טבעי, יש בי חלקים שונים ואפילו לאחרונה הצלחתי לקבל את זה שגם אצלו יש חלקים שונים.... הכי חשוב חמדת לבי! שלא תכעסי על עצמך על כל הרגשות המבלבלים האלו שחוגגים אצלך כרגע! זה טבעי, זה קורה לכולנו וזה כנראה חלק בלתי נפרד מחיינו. לא יודעת איך אצלך - אבל כמעט אצל כל ילד שלי - למשל - יש משהו שאני לא אוהבת ובכל זאת אני אוהבת אתם מאוד.... גם להם יש חלקים. אולי יהיה לך יותר קל לראות זאת דרכם... קראתי משהו שמצא חן בעיני ורציתי לצטט לך אותו: (במילים שלי) כל הדברים שגורמים לנו להתרחק מהמטרה, בדרך לדברים החשובים, כמו הרצון לשנות את התנאים, הספקות המנקרים, אי השקט, הדאגה, הפחד, הכעס, הזכרונות ועוד הם רק אורחים!!!! הם מבקרים לרגע (ארוך מידי לפעמים - אני יודעת) וכדאי ורצוי לנו לא לתת להם להשתלט. כל פעם שהם מופיעים אצלנו ננסה להתייחס אלהים כאל אורחים לא קרואים, לא אנחנו הזמנו אותם ולכן יש להוציא אותם החוצה. וכשמישהו אחר מרגיז אותנו - זה סימן שגם לו יש אורחים.... אוהבת אותך, מבינה אותך ומקבלת אותך עם כל ה"אורחים" שלך.....

אל תדאגי אני מזמן למדתי לא להתיחס ברצינות לאנשים שאין להם אפילו את האומץ לחשוף את הכינוי האמיתי שלהם ומעדיפים להסתתר מאחורי כינויים אנונימיים למיניהם ולפגוע בלי גבולות... אני יודעת מי ומה אני..וידעת גם מי מכיר אותי ומי לא..תודה שאת איתי ומבינה... דמעה

כמה מוכרים הרגשות המנוגדים האלה וכמה קשה לחיות איתם הרבה פעמים כשאני רואה את אבא שלי מתנהג בצורה מסוימת אני מרגישה שאני שונאת אותו ואומרת שהלואי ולא היה לי אבא וכשאני רואה את אבא מתנהג בצורה אחרת, מאוד נעים לי להיות בחברתו ואני שמחה שיש לי אותו וכל פעם כשאני מתכוונת לדבר איתו בטלפון או לבוא לבכר, אני מלאה בחששות ואולי גם בפחד כי אני לא יודעת באיזה "צד" שלו אני אתקל זה מבלבל וגורם למתח מאוד גדול ואולי היה הכי קל לנתק איתו את הקשר אבל תמיד יש את התקווה שאני אבוא והוא יתנהג בסדר וכל כך קשה לוותר על זה קשה לוותר על אהבה ותמיכה של אבא

אני מאוד מעריכה אותך על כך שלמרות האווירה העכורה והלא בטוחה שישנה כאן כרגע את בכל זאת הגבת לי וחשפת מעצמך כדי לחזק אותי.. תודה מתוקה דמעה

צר לי מאד שהפעם ההשתלחות מופנית כלפייך. מקווה שתמשיכי להרגיש בטוח לכתוב פה . לא מקבלת את הסגנון הזה של להכנס לפורום חדש ולהביא ציטוטים והאשמות כנגד כותבות וותיקות בו. אם תרצי שאמחק את העץ הזה רק תגידי זו החלטה שלך כי את פתחת אותו ויש בו תגובות של בנות שהגיבו אלייך לעניין ולא לעניין.... בחירה שלך.

את ההודעה הזאת....באמת הרגשתי שאת נותנות לה לגיטימציה ואני שמחה לראות שלא כך... דמעה