לדמעה היקרה

שטח ההפקר \ עלי מוהר ובחוץ השמיים מתכסים בעננים, והרוח עוברת בין הים והבתים, והשמש יורדת ושום אור אינו עולה, והחדר באופל מתמלא, ובשקט בלי נוע לבדי אני יושב, מילדות השעה הזאת נוחתת בכאב,כי לא יום ולא לילה, זהו שטח ההפקר, והלב מסרב להשתחרר. הו הלוואי שהיית איתי פה, לא היא איננה ושוב לא תבוא, והזמן שחלף מאז כאילו לא חלף, בחלון מתנועע למולי אותו ענף, תאריך מתחלף אבל בחוץ אותו הסתיו, ולרגע האז הוא העכשיו, הו את איתי כמה טוב שאת פה, לא היא איננה ושוב לא תבוא, ובחוץ השמיים כבר כהים וחמורים, ובערה נדלקים כבר האורות בחדרים, ואני שעייפתי את האור פה מעלה, מסלק את החושך והולך... מילות השיר הזה עוזרות לי לעבד את היתמות שלי, חושבת שתראי בהם מקומות משלך... מאחלת לך רק טוב, שקט ושלווה. ליאור

יש בה עולם ומלואו. מי יוצר את החושך? ומי יוצר את האור? ולאור יש נוכחות משל עצמו שמת לב? כשיצאתי מאשפוז שמתי לב לזה. כל ההריון רציתי להיות בים ביולי אוגוסט שיא החום ואני לפחות שעה ביום סופגת אור. הרגשתי איך הוא מבעבע לתוכי ממש דרך העור. יש שיטת טיפול כזו טיפול באור השנה פשוט הרגשתי כמה שזה נכון....

מובילה את הטיפול לשם, פוחדת לגעת מצד אחד, מצד שני מאד רוצה להבין לדעת... יתמות מהסוג שלי כשיש הורים חיים, היא קשה מנשוא..

רק רציתי שתדעי שקראתי דמעה