עד מתי?...
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
עד מתי?... עוד יום של הרגשה מזופטת, נשבר מהכל
נואשת חמודה, את במקום הנכון, כולנו פה בהתרסקות תורנית. לפעמים גם כולן ביחד... תחזיקי מעמד... גמורה מעייפות... הולכת לישון...
מודעת ומודה על המקום ועליכן שיגמר כבר... מחר יום חדש, אולי... אולי יותר טוב הולכת גם לישון לילה טוב
מבטיחה נאמנה כי עד החתונה הכל יעבור!:-) ובתקווה אופטימית ועממית יותר: הזמן הוא מרפא לצרי וחולי הנפש. ולולי נחמה זאת כי אז אבדנו בעוניינו ובתסכולנו. השם שלך מזכיר ומסגיר לי תקופות מורבידיות ומלנכוליות בעבר הלא רחוק שלי בהם לנצח את מכשול- החיים בעצמם היווה את עיקר המטלה היום יומית שלי - הסיזיפית לאין ערוך. האם את יכולה להצביע על מקרה מסוים או "טריגר" הרה גורל? או שהתחושה הכללית שלך מייאשת ומתשת? מאחלת לך שנה שבה יתהפך לך הגלגל והגורל. שנה של תקווה, אושר ועושר, נחמה וארוכה
לצערי מקרה, מעברי... יש ימים טובים אך גם יש ימים שזה חוזר... כן, עד החתונה זה יעבור אך בשביל זה צריך למצוא ולאהוב מישהו... ואת זה כבר שנים שאני רוצה אך לא מסוגלת
יקירה... מה שלומך הבוקר.... האם קרני האור פוגגו מקצת מההרגשה הלא טובה.... תנסי להסתכל קדימה לראות את התקווה האופטימיות.... אל תאמרי נואש... כאן בשבילך אידה
יש ימים ויש ימים.... תחושת הבדידות, חוסר האהבה היא בוודאי הגורם העיקרי, חוסר האהבה של גבר בחיי, אהבה שמשפחה וחברים לא יכולים לחפות עליה ולהחליפה... אני רוצה גם כזאת אבל מפחדת לתת למישהו להתקרב ולגעת... לגעת בנשמתי ועוד יותר לגעת בגופי.... רוצה אבל מרגישה שאני לא מסוגלת.... מה דפוק אצלי? למה אני כזאת? למה אני לא יכולה להיות כמו כולן?....
