על סף התמוטטות ט

זהו נגמרו הכוחןת אין לי אויר לנשום כל שיחה אצל המטפלת נזכרת בעוד פגיעה מהילדות המוקדמת .....שוב אתמאול חזרתי מטיפןל מוצפת ובלילה בשקט שכולם ישנו שוב מוצאת את עצמי עיים סכין ומספרים ביד פשוט הכאב שאני מכאיבה לעצמי יותר קל לי .....מאשר לסבול את הכאב של הפגיעה לא יכולה יותר לחיות לצד הפגיעה רוצה שהיא תעלם לנצח או שאני יעלם לנצח אין לי יותר כוחחחח אין

מרוב לחץ כתבתי החלפתי שם....במקום שיניתי שם

דרך יחידה לשרוד את התקופה המטורפת הזות לחפש דרכים לשפוך את הכאב החוצה. למה שלא תתקשרי למרכז סיוע ולא תבקשי שאת זקוקה דחוף לדבר עם מישהי?..זה עוזר ומרגיע. דבר שני,אם את באמת רוצה לנצח-חחיבים לאזן את הכאב המחריד הזה, במילים אחרות להוסיף ליווי תרופתי לזמן מה.זה לא בושה בכלל. להפך,זה סימן שאשה מוכנה לקחת אחריות על התהליך ורוצה להעזר! לצערי,אין קיצורי דרך.כל כך הייתי רוצה לקצר לך את התהליך ולהקל עליך אבל...אבל אין לי אפשרות...כול הכבוד שאת משתפת אותנו...משתפת בטיפול.אני יודעת שזה מטורף להיות במקומות האלה... נכון שלפעמים נמעס ואין כוח אבל לאט לאט מתחזקים ומנצחים את הפגיעה! את גיבורה ואת יכולה לנצח! כאן איתך,ים בחיבוק

תנסי,אולי זה יקל מעט עליך שולחת חיבוק ים,בחום

מצטירתיקירה מטירת לשמוע הכאב מהדהד מההודעה שלך והכאב הפיזי מנסה וגם מצליח להסיט את הכאב הנפשי הבלתי נסבל זכרונות עולים וצפים ולא ותנים מנוח ובחושך מתעצם הכאב... אל תתני לחושך לפחד לפגישה לנצח... שמרי על עצמך וזכרי מחר תזרח השמש אידה עוס MSW פסיכותרפיסטית מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית