------------------
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
היי חברות, קודם רוצה לאמר שאני אוהבת את המקום הזה, יש פה משהו מקבל וחם, אז תודה... אני רואה שרובכן כאן עם ילדים, בשלב אחר של החיים ואני רוצה לשאול, איך אתן עושות את זה? האם נפגעתן כשההיתן צעירות והחיים שלכם המשיכו כרגיל, בעל, ילדים, עבודה... ופתאום בשלב מאוחר פתאום דברים עלו ודרשו התייחסות או שתמיד זה היה שם אבל המשכתן למרות הכל??? אני לא ממש מצליחה להסביר את השאלה שלי, אני מרגישה כ"כ תקועה שסביבי כולם עם ילדים, מתקדמים ואני כ"כ תקועה ולא רואה את עצמי מצליחה להיות אמא אי פעם, וכן, אני יודעת שזה תהליך וזה אמור לעזור בסוף, אבל לפעמים אני חושבת שאולי עדיף פשוט לקפוץ לזהלדת ילדים ואז להתמודד עם זה... אבל האמת שילדים אצלי אומר טיפולי פוריות שאני לא רואה את עצמי עושה שוב בחיים....או, אני סתם מבולבלת ולא יודעת מה אני רוצה מעצמי ולא מאף אחד......... לפעמים בא לי שהכל יתחיל מההתחלה, ושדברים יקרו אחרת, פחות כואבים....
אכן קשה לא פשוט...מאמינה שאת תדעי כשתהיי מוכנה, כשיבוא האדם המתאים...יש תקווה, תמיד יש את רק בת 26. תמיד מרגישים שמשהו לא כשורה או חסר......כן, הגיעה מאוחר...ההצתה..
איך זה היה?עליתי לארץ.חזרתי בתשובה.התחתנתי וקפצתי למים.השתדלתי להיות כמו כולם...רק אלוקים שמר עלי.עכשיו כשאני מסתכלת אחורה אני חושבת הייתי צריכה לדאוג לעצמי יותר.אבל למרות הכול אני לא מצטערת על אף רגע של דכאונות לאחר לידה,ים של דמעות,חוסר שינה מטורף,חרדות ודרך רצופה מלחמות על כל צעד קטן של הורות וזוגיות...דרך שהצלחתי לשלוף את עצמי ואת האהבה שלי מים של דמעות,מבור תהומי.משתדלת להעזר ולהיות חזקה...משתדלת לתת להם את מה שלא קיבלתי בעצמי...אוהבת אותם וזה ממלא אותי בחום.נמסה מ"אשת חיל" בערב שבת מאלה שכבר יודעים לשיר ופתקי "אני אוהבת אותך,מאמי" מתחת לכרית...מתמודדת עם שאילות חינוך לא פשוטות...מתמודדת עם עצמי.מנסה לבנות תמיד.גם אם אין כוח.גם אם כואב.כותבת לא רע.פעם חשבתי לפרסם...היום כבר לא יודעת...הרוב אישי מידי.כואב מידי.שואבת המון כוח מאמונה.מדברת עם אלוקים יום יום כמו עם אבא אוהב ותומך,אבא שגאה בכל צעד שלי,מבקשת שיכוון,שיתן יד,בוכה לו,מתלבטת ומתחננת באוזניו...מבינה שהוא שמר עלי בדרך ארוכה אחרת עם סיפורים שלי יכולתי להיות במקום אחר לגמרי...ככה זה היה עצלי. טיפולי פוריות דורשים המון כוח וזה תהליך קשה.את צעירה יש לך זמן להחליט אם לקפוץ למים.העיקר לא להיות לבד,לא לוותר ולהמשיך להתמודד.חיים הרבה פעמים הם כמו ים:עולים ויורדים עם הגלים. ...אך אם נופלים וצוללים לתוך שכרון מעמקים צריך ללמוד כמו מלחים לשרוד במים מלוחים. תמיד לצוף לנשום אוויר למצוא כוחות ולהחזיר כדי אחרי הסערה שוב לעמוד על הסירה. במשוטים לחטור חזק כדי להדביק את המרחק עד קו האופק הנחשק שבו התחול בתחול דבק ומי הים למי מרום ממשיכים תמיד לזרום... איך זה היה?אני בחיים לא וויתרתי גם כשכאב עבר את הסף...עקשנית(-: לא יודעת אם זה מה שרצית לשמוע אבל זה מה שיצאה מהלב... מאמינה שתנצחי ותצליחי להגשים את עצמך איתך ים בחיבוק
קבלת הרבה חיזוקים ,כנות ואמתיות קשה אבל שווה תחכי לרגע- כפי שנאמר: בו תרגישי מוכנה עבודה עצמית טיפול החזרת האמון בעולם.. תהליך בו את מקום ראשון שבסופו את המנצחת לא מוותרים יש רק כיוון אחד קדימה ותחושת ההחמצה בגיל בוגר היא קשה בהצלחה סמכי על עצמך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש
