שוב שיר ואני איתו

שורות כתובות בכתב צפוף בעפרון צהוב אשאל אתכם ביום עצוב מתי יהיה לי טוב וכרגיל ללא תשובה אמשיך את הסיפור מה להפריע לדמעות לשתוף את האיפור. תראי איך גשם זלעפות נשבר על החלון כך על רכבת זכרונות נשבר ההגיון את מלווה את השנים קרון אחר קרון ומרגישה עצמך בפנים על סף השיברון. הזמן הוא לא תציד תרופה נדמה לך לפעמים הוא רק מגדיר את המפה לעבודת חיים. הוא רק מגדיר את הגבולות של חומר בעולם שנמהר תמיד לחיות כל רגע נעלם פסי מתחת מסתבכים איתם הרכבות ואנו לא תמיד זוכרים מקום של תחנות. שמחה ועצב מהולים בים של מטרות ואנו לא תמיד בוחרים שלוט של רחובות. כאב הוא חלק של חיים כל עוד דולק הנר הוא מקרב לאלוקים שלהבה שומר. הזמן הוא לא תמיד תרופה נדמה לך לפעמים הוא רק מגדיר את המפה לעבודת חיים... עבודת חיים...עבודה...עבודה...מלחמות...נצחונות... למה אני לא יכולה להיות רגילה בלי כל דה?בלי להסתבך עם עצמי?בלי להלחם על עצמי?בלי להרגיש שהעבר שלי תוקע אותי מקשה עלי להגשים את הפוטנציאל?כמה נלחמתי...כמה...על כל צעד קטן ועדיין מרגישה תקוע...מפחדת להגדיר יעדים...מפחדת להתאמת עם סולם הערכים...מפחדת משינויים...

ים יקרה מילים נוגעות...מילים של כאב אל תפלי ליאוש ולחוסר התקווה החליפי את צבע העיפרון כתבי כדי שיהיה קריא לך ולאחרים המשכי בתהליך בסבלנות ביכולת לראות את הכוס מתמלא אל תשארי לבד מחזקת איתך אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עו"ס MSW פסיכותרפיסטית אור הנפש

תודה אידה על מילים מבינות ותומכות.אנסה לגייס עוד סבלנות.אנסה לגייס את מה כוחות.אנסה להלחם לאט לאט בדחינות.אידה כמה זה כואב להרגיש שיש לך המון מה לתת בעולם זה אבל...אבל את תקוע...ולראות אנשים מסביב מגשימים חלומות,מסיגים מטרות... מצד שני כמה מהם בנו את עצמם מתוך כל מה שאני עברתי?..בנו זוגיות בית חם למספר מבורך של ילדים?..עשו תואר?..אנסה להיות גאה בעצמי...ולחייך למרות שעצוב לי מים אחרונים...מרגישה כאילו שאני רוצה לעוף...יודעת...אבל כנפיים לא נפתחות...אולי הרגשה שיש לי כנפיים זה גם השג?..