למה עכשיו?

לא יודעת אפילו אייך להתחיל, עברו כ"כ הרבה שנים, חשבתי שאני מאלה שפשוט ממשיכות בלי שזה ישפיע עליהן. אני כבר בת 35 עברו מאז 20 שנה ואני אפילו היום לא יודעת איזה הגדרה לתת לזה או אם בכלל לתת לזה הגדרה. זה היה דוד שלי שהיה בזמנו ב-24 בערך ישנו באותו החדר במיטות נפרדות ודיברנו עד שנירדמנו. היתעוררתי שאני ישנה על הבטן והוא עליי מתחכך בי מאחור וכשניסתי לזוז ולדבר האצבעות שלו היו בפה שלי. בשלב מסויים התחלתי לבכות והוא ירד מעליי ואני המשכתי לבכות והוא הדליק לי סיגריה אני לא ישכח את זה, הוא יתנהג כאילו פשוט התעוררנו משינה. לא רציתי לדבר על זה הרגשתי אשמה כי ישנתי עם שורט. היום אני נשואה ויש לי 4 ילדים ואפשר לומר שהייתי בסדר יחסית עד כה. אבל בשנה האחרונה אני נמנעת מיחסי אישות עם בעלי. אני מתעצבנת אם הוא נוגע בי שאני ישנה, אני נגעלת שהוא נוגע בי שהוא מאחרי. זה כבר מגיע למצב שאני ממש לא רוצה שהוא יגע בי בכל דרך שהיא מינית. אני מסוגלת לקיים איתו יחסים רק כשאני יודעת מראש שלשם כך אנחנו נכנסים למיטה, שאני מוכנה לזה נפשית מראש. אומנם אף פעם לא הייתי חתולת מין אבל נהנתי מזה ואף פעם לא נגעלתי מהמגע של בעלי. אנחנו יחד כבר 20 שנה ואני עדיין מאוהבת בו מאוד אבל בכל פעם שאני מגיבה אליו בצורה כזאת זה מרחיק בניינו. לא יודעת מה עובר עליי ולמה דווקא עכשיו, שמישהו בבקשה יעזור לי להבין

היי ספיר ברוכה הבאה לפורום ספיר יקרה- טוב שהבאת את הדברים לכאן וזה בטח דרש אומץ לשתף- בנוגע לשאלה שלך- למה עכשיו- אני חושבת שאת פשוט מוכנה להתמודד עם הדברים יותר- הכי חשוב זה שתקבלי עזרה- טיפול שיכול לעזור לך להבין- ולבוא תהליך ריפוי של הפצע של הפגיעה הכואבת שעברת-וכמובן שתוכלי להנות להיות יחד עם בעלך - מקווה שתשארי איתנו ותשתפי מה שנכון עבורך(עוד דבר קטן כאשר את כותבת משהו שיכול להיות טריגר לאחרים פשוט תכתבי האוט "ט" יחד בכותרת). כאן יחד איתך- ינשוף

קודם כל על תשובתך ותמיכתך. פניתי בזמנו ליעוץ לזמן קצר אומנם אך לא הרגשתי שזה ממש עזר לי. יותר הייתי מוטרדת באם זה יתגלה ומה לעשות כדי שאף אחד לא ידע. במשך המון שנים המשכתי לדבר איתו רגיל כדי שאף אחד לא ירגיש שמשהו לא בסדר. בערך בגיל 18 אני זוכרת שזה היה בבית של סבתא שלי וקראתי לו לחצר כדי לשאול אותו "למה?", אבל לא באמת מצאתי שם תשובה שסיפקה אותי למרות שהוא ביקש סליחה. היתה חסרה לי ההבנה האמיתית של כמה הוא סיבך לי את החיים בגלל רגע אחד. אני שומעת הרבה בנות שליבי יוצא אליהן מחכות לכך שהוא יבקש סליחה, אבל זה נותן כלום. כל השנים התעלמתי מזה כאילו לא קרה לי כלום אבל היום שיש לי ילדים המחשבה שמישהו יעז להתקרב אליהם משגעת אותי. אני לא נותת להם לישון אצל אף אחד אפילו לא אצל אחים שלי. זה הפך אותי לחסרת אמונה במין הגברי. אבל דבר אחד זה חיזק אצלי וזה אומץ וידיעה שאני יכולה לעבור הכל עם גבר מאחרי או בלעדיו. אני לא הייתי מאותו רגע ואילך חלשה בשום פן בחיים שלי. לא עם בעלי ולא עם הילדים ויש לי 4 בנים כך שאני חייבת להיות חזקה. אבל אני חיה רק בשבילם הם הדבר היחיד שמחזיק אותי פה, אם הם לא היו לא הייתי מתאמצת אפילו לשנייה.

מצטערת לשמוע חויה טראומטית שניסית והדחקת עד כה ניסית למחוק אבל זה היה וזה קיים כל הזמן מעולם לא סיפרת? לא שיתפת? נשארת לבד? אני באמת ממליצה לפנות לעזרה מקצועית ולשבור את הסוד. מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית עוסMSW פסיכותרפיסטית אור הנפש