חדשה פה, מרגישה מבולבלת

כשהייתי בת 8-9, ואחי היה בן 12-13 הוא בוקר בוקר הגיע אלי למיטה, הפשיט אותי ונגע בי במקומות האינטימים, הייתי מתעוררת ומרגישה מאוד לא נעים, מאוד רע. אבל לא היה נעים לי להגיד לו מילה אז עשיתי את עצמי ישנה, ככה בוקר בוקר, בחדר עם 2 אחיות גדולות, ניסיתי לרמוז לו שאני הולכת להתעורר אבל זה לא עזר. לא מבינה למה לא הרמתי קול זעקה. כשאני נזכרת בזה עכשיו אני ממש מתכווצת להזכר כמה שתקתי בפחד. מה שעשיתי לבסוף אחרי כמה שבועות היה לסגור את הדלת של החדר ולישון בצורה שהשמיכה מכווצת מתחתי ואף אחד לא יכול לדחוף יד. ואז כשהוא היה נכנס הייתי מתעוררת. בחיים לא סיפרתי לאף אחד, בחיים לא עמתתי את זה מולו. אני לא מסמפטת אותו עד היום והוא באמת הבן הפוחח של המשפחה. למה אני כותבת? כי הדחקתי את זה לגמרי, שנים על גני שנים לא נזכרתי בזה בכלל, ידעתי שאני לא אוהבת אותו, ידעתי שאני לא סובלת אותו. וגם 2 האמצעי ההגנה שכתבתי למעלה נשארו לי לכל החיים עד לחתונה. פעם אחת בגיל 19 חברה שאלה אותי למה את לא סובלת אותו? הוא עשה לך פעם משהו? ואז השאלה עשתה לי פלשבק ונזכרתי ואמרתי כן. אבל לא סיפרתי. התחתנתי ואני נשואה באושר מאוד ומאוד אוהבת את המגע של בעלי וכל מה שמסביב, אבל אחרי החתונה אני יותר נזכרת בזה בערך פעם בחצי שנה, והאמת אני מרגישה שבעצם עברתי אז כל מה שניצולת תקיפה מינית עוברת אני מזדהה עם כל התחושות, אבל מה שמוזר לי כמה הדחקתי את זה וכמה זה לא הפריע לי לחיים, היו לי חיי חברה עשירים, אני בחורה מאוד בריאה בנפשה, רציתי להתחתן ורציתי מגע של גבר. איך זה? איך זה שזה לא השפיע עלי? מצד שני אני מספרת את זה לבעלי אבל כשאני מספרת אני מתביישת לספר לו אני מפחדת שזה יגרום לו להרגיש שאני מחוללת, דבר שהוא מבטל מכל וכל. אני מפחדת לספר את זה למישהו אחר בעולם חוץ מבעלי. בא לי שהיה לי אומץ לבוא ולתבוע אותו ברבים אבל כמובן זה לא אפשרי אבל גם אם כן, לא הייתי מעזה לספר לכל העולם שככה הוא עשה לי (אז אני מתביישת?) בעלי אומר לקבור את זה חזרה כמו שקברתי את זה עד היום ולא קרה לי כלום להפך אני בחורה בריאה בלי בעיות בנושא כלל. האם ככה כדאי לי לעשות? תסבירו לי את עצמי?

קשה לי להסביר לך את עצמך... כן יכולה להגיד לך מהסיום- אם זה מופיע, זה כנראה קיים. אי אפשר באמת להעלים את זה. הייתי ממליצה לנסות להתמודד עם זה פנים מול פנים( בטיפול, כנראה) ואז, זה יתפוס מקום קטן ולא יקפוץ מתי שבא לו. מקווה שקצת עזרתי. בהצלחה רבה.

מצטערת על החויה הקשה כילדה טוב לדעת שאת מרגישה בריאה, את נשואה באושר. לך אין מה להתבייש כי לא עשית דבר רע! את היית ילדה שנוצלה גם אם את יכולה לקבור זאת שוב ני הייתי מציעה כן לפנות ולעבד את החויה הקשה. בכדי שלא תעורר או תגדל בהמשך אנחנו כאן בשבילך בהצלחה אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש