זו אני אבל היום בשם זמני
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
זה דורש כוח ואין לי כזה.. חיפשתי אותו כבר יום אחרי שנלקח ממני בחוסר רחמים.. חנקת אותי עד שהקאתי את הצער ואתה נגעלת,הסתכלת בו ,נגעת בו ואז עזבת הוא נשאר שם דביק ועצוב,מחלחל למרצפות המצוירות ,זורם אל מתחת למיטה ואני רוצה לשתות חושך בחדר שלי כמה שאתה עדיין בתוכי,התוהו שלך והבבוהו שלי.. בצומת עמוס אורות ואנשים,רואה את עצמי מרחוק,בלי ריח בלי טעם בלי ליגוע שומעת אותך אוהב,רוצה לבלוע טועם ומריח לא רואה אותי רק אוהב,אוהב כמו שרק אבא יכול לאהוב.. והגיע הקיץ ואני כבר גדולה,בשמלות לא הולכת גם לא מלמלה,נעלי הלק כבר קטנות במידה ובכל זאת נשארתי אותה הילדה,מחפשת אותך בכל חפץ ושיר נשארתי לבד והקיץ קריר לא מחמם את ליבי ולא הולכת לים רק במיטה אשכב ויהמר מי יהיה הראשון לשים קץ לחיו. פשעתי וטרם נענשתי,כל יום כשהגוף מתעורר,הלב רוצה לישון ולא לקום יותר,לא לפעום ולא לחלום ,להיעצר ברגע אחד להתנתק מן הורידים לקפוץ מן הגגות הרחוקים והגבוהים ולא לפגוש יותר את עצמי לעולם -לא לפגוש יותר אנשים.
קווה שזה שכתבת עזר לך לפרוק קצת מהעומס והכאב. זאת לא את שפשעת אלא מי שפגע בך ורק לו מגיע להענש ולא לך. כילדה רצית רק אהבה אמיתית ללא תנאי. לא רצית שיפגעו בך. לא בחרת לעבור את זה. לכן לא את האשמה בכל מה שקרה לך. תמשיכי לכתוב אם נכון לך. שלך - מציאות אחרת
עם שם זמני את תמיד מוזמנת בכל שם המילים מרגשות ןמצמררות הכאב גדול את לא אשמה ואינך צריכה להענש! מחזקת אידה מומחית לטיפול בנפגעות תקיפה מינית פסיכותרפיסטית MSW אור הנפש 0544502606 מייל: [email protected]
