25 שנים בגיהנום [טריגר]
דיון מתוך פורום נפגעי/ות תקיפה מינית - תמיכה
זה היה די נושא טאבו אצלי, שאסור לדבר על זה, שאסור להתייחס לזה כאל דבר שהיה, כי אז יבואו 'השדים' האלה שמחזירים אותי הביתה, לגיהנום, שמעבירים אותי שוב את הכאב הזה. הזכרון הראשון שלי מהחיים זה בגיל 4 שאבא ביקש עזרה, שאבא לקח אותי לחדר שאבא עשה בי מה שהוא רוצה, ומאז אני זוכרת את זה יום יום בשעה 17:00 הייתה לי ולאבא את השעה שלנו. אני הצלחתי לברוח מהבית לפני שלוש שנים בגיל 25, חשבתי שזה משהו שאף אחד מלבדי ומלבד אבי לא ידע, חשבתי שאשתוק לנצח. הייתי בטוחה שאם אני לא מדברת על זה, לא מתייחסת לזה, מתעלמת, אז זה לא היה. לפני שנתיים התחלתי טיפול עם מטפלת מדהימה, לפני שנה בטעות פלטתי איזה מילה שחשפה את זה, אבל דאגתי להחזיר הכל לקדמותו לא לדבר על זה. ביום חמישי האחרון לפני השבת הקשה שהייתה לי הייתי אצלה ולא יודעת מה היה שם שגרם לי להשבר, אבל התחלתי לבכות את זה את הכעס את היאוש את הפחד את הכאב את הזכרון. בכיתי את זה ואמרתי את זה. ועכשיו, זה לא עוזב אותי זה נשאר שם תקוע חזק. וזה מכאיב מאוד. וזה בודד. ושוב אני מוצאת אותי עצמי כמו בימים מסויימים, מאשימה את הילדה הזו שבתוכי ואת הנערה הזו שבתוכי, זו שלא נתנו לה להיות ילדה זו שהפכו אותה כ"כ מוקדם לאישה בגוף של ילדה, זו שעכשיו בועטת ומזכירה את קיומה. ושוב אני מוצאת את עצמי מכאיבה לה. אני שואלת את עצמי האם ישנה דרך להשתחרר מזה, להשתחרר מזה עכשיו. ולא מוצאת דרך כזו. ניסיתי כ"כ הרבה דברים. איך אני אעבור את זה??
קודם כל ברוכה הבאה לפורום! נשמע לי שאת בדרך הנכונה לשחרר ממה שעברת- לבכות את זה- לדבר על זה- לעשות הכל כדי להוציא את זה מגופך- נשמתך! את מאוד אמיצה- אין דרך קיצור- אני ברחתי מזה 50 שנה ורק עכשיו קצת מתחילה לאגור קצת אומץ לפתוח את זה- וכמו שאת כתבת- זה מאוד כואב-ומרגיש כל כך תקוע כי כל כך הרבה זמן שמרת את הסוד-אני כאן- במצב דומה מושיטה לך יד אם תרצי-איתך- ינשוף
שלום לך. עם כל הכאב והקושי- הדחקה היא התמודדות רגעית של מנגנון הגנה! אבל אסור!! שתימשך. חייבים לפתוח את הפצע ולהסיר את מוגלתו בכדי שיתרפא!! את בדרך הנכונה! התחלת לספר. ללכת לטיפול וכו הכל הם שלבים קשים ונוראיים. אפילו בלתי נסבלים.. אבל את עברת את הגרוע מכל- ותזכרי זאת!! עכשיו את בסביבה יותר טובה ואולי היא מכאיבה- בשאלות ובזיכרונות וכו אבל הכל זה הדרך לנקיון. לטיפול יסודי!! מחזקת אותך. ואיתך כשתרצי תמיד בסד. מתמודדת
אני בטח אשמע עכשיו ממש מוזרה, אבל היה לי הרבה יותר טוב כשהדחקתי. הרגשתי יותר טוב. אוף. אני אפילו מצליחה להתרכז בעבודה שלי (שלשמה אני צריכה להיות מאוד מרוכזת) מתמודדת, איזו סביבה יותר טובה? אני חייתי בשקט משיצאתי מהבית, עד יום חמישי. אני השתגעתי! ינשוף, אני לא רוצה לבכות את זה.
את בחורה אמיצה מאוד זה לא קל וברור שאפשר לקום ולברוח להציל את נפשך וגופך מהגיהנום טיפול הוא אכן התשוב וטובה והנכונה עבורך וצריך סבלנות לפתוח ולטפל בפצעים המדממים והכואבים אל תוותרי למרות הקושי והכאב תתמיד בטיפול אל תשארי לבד איתך אידה עו"ס MSW טיפול בנפגעות תקיפה מינית http://www.orhanefesh.co.il/
יצאתי מגיהנום אחד, לא ידעתי לאיזה אני נכנסת. אולי היה עדיף לי להישאר בבית כבר התרגלתי למצב בבית, זה היה חלק מסדר היום שלי לא יודעת אפילו מאיזה גיל מאז שאני זוכרת את עצמי זה היה ככה. עכשיו, 25 שנים התרגלתי לזה (סבלתי מזה כן) אבל באיזשהו מקום הבנתי שזו המציאות, עם זה אני צריכה לחיות. אין פשרות. בסוף יצאתי, וזו הטעות הכי גדולה שעשיתי בחיי. אני שוקלת ברצינות לחזור. אני צריכה אותו.